בכל לב

"אוֹדְךָ בְכָל לִבִּי" (א) - שלוש המילים הללו תופסות אותי בתחילת הפרק ואני מצליחה להתבונן בהם כאילו שמעתי אותם לראשונה. אני מגלה עד כמה מודרני הוא הביטוי הזה. "תודה מכל הלב", אנחנו אומרים כשאנחנו באמת אסירי תודה. ולעתים מודים בכנות בהפך הגמור - "אני אומר את זה בלב חצוי". "לבי אינו שלם עם הדבר".

אבל בספר תהילים זהו מושג רווח למדי. כמעט קלישאה. הספר אוהב את הצירוף "בכל לב" לגווניו, ומשתמש בו פעמים רבות - "אוֹדְךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי בְּכָל לְבָבִי" אומר המשורר בפרק פ"ו. "אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ" אומר הפסוק השני בפרק קי"ט, פרק המחבב במיוחד את הצירוף שמופיע בו חמש פעמים.

ספר תהילים אינו המקור, כמובן. מקור הביטוי הוא אחד הפסוקים המפורסמים בתורה מתוך קריאת שמע אשר בספר דברים, פרשת ואתחנן:
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו', ד-ה).

הביטוי 'בכל לבבך', מופיע בספר דברים לא פחות מארבע פעמים (ותמיד בלווית 'בכל נפשך'). 'בכל לבבך' - זו טוטאליות שמכירה באפשרות של לב חצוי, מחולק, מכיל אהבות שונות וסותרות.

הספרי, מדרש התנאים לפרשת ואתחנן, (פסקה לב!) דורש את 'בְּכָל לְבָבְךָ' בשתי דרכים:
בכל לבבך: בשני יצריך. ביצר טוב וביצר רע,
דבר אחר: בכל לבבך בכל לב בך, שלא יהיה לבך חלוק על המקום.

הפירוש הראשון מחלק את הלב לשניים, ויודע ששני יצרים גרים בו, טוב ורע. הפירוש השני לא סופר את החלקים. לא משנה לכמה חלקים נחלק הלב שלך, הוא אומר, העיקר שבכל אחד ואחד מהם תעבוד את ה'.

ומפתה לשאול - מה ידעו בני העולם המקראי על הלב ועל האנטומיה שלו? מדוע בחרו דווקא באיבר הזה למקם בו את האהבה, את המסירות ואת התודה? האם גילו את חשיבותו הביולוגית כמכונה המזרימה את הדם לגוף? האם ידעו שהוא מחולק למחיצות, ובאופן מתוחכם וספרותי הפכו את המבנה האנטומי שלו למשל על חלקים שונים בנפש?

באדיבות אתר 929