בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו

"וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה" (במדבר כ"ז, כג)

"וְגַם בָּאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר יֵיטֵב אלהיך [אֱלֹהִים] אֶת שֵׁם שְׁלֹמֹה מִשְּׁמֶךָ וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסְאֶךָ וַיִּשְׁתַּחוּ הַמֶּלֶךְ עַל הַמִּשְׁכָּב" (מלכים א א', מז)

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת פינחס דף קלה עמוד א

"ויסמך את ידיו עליו ויצווהו" - 
מכאן אמרו בכל מתקנא חוץ מבנו ותלמידו.
בנו - מדוד, 
שנאמר (מלכים א' א): "ייטיב ה' את שם שלמה משמך ויגדל את כסאו מכסאך".
ותלמידו - שהרי הקדוש ברוך הוא אמר לו למשה:
"וסמכת את ידך עליו" והוא סמך את שתי ידיו.
וכן אתה מוצא באליהו שאמר לו אלישע (מלכים ב ב'): "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי".
וכתיב (דברים ל"ד): "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו..." - ככלי מלא וגדוש.

לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) - לקח טוב הוא ילקוט מדרשי שחיבר ר' טוביה בן אליעזר במאה ה-11 ביוון. הילקוט מרכז מדרשי חז"ל בהלכה ובאגדה לפי סדר הפסוקים לחמשת חומשי התורה והמגילות וכן פירושים של מחבר הילקוט על דרך הפשט והדרש. בדפוס הראשון של הילקוט, ובעקבותיו, הוא כונה בטעות בשם "פסיקתא זוטרתא". הדרשות בילקוט מעובדות ומתורגמות מארמית, יוונית ולטינית לעברית. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)