בכי של תשובה

במלחמה נגד אבשלום (י"ח) מצווה דוד שלא להרוג את אבשלום אלא להכניע את המרד בצורה אחרת. משום כך הוא גם בחר לברוח מירושלים ולא להתעמת עם אבשלום ישירות. יואב לא שומע בקולו של דוד והורג את אבשלום.
כאשר שומע דוד מהנער הכושי שאבשלום נהרג הוא פורץ בבכי שלעיני כל נראה כאבל מרובה על בנו. בבכותו הוא מזכיר את המילה 'בני' שמונה פעמים. יואב והעם אינם מבינים את פשר הבכי הזה וסבורים כי דוד מהפך את היוצרות. במקום לאהוב את אוהביו הוא שונא אותם ואוהב את שונאיו.
אם כן, באמת נשאלת השאלה מה ראה דוד לבכות כל כך על מות אבשלום והלוא היה בן סורר ומורה שראוי למיתה?
דוד מודע לגזירה האלוקית שנגזרה על זרעו בעקבות חטא בת שבע. ארבעה מילדיו צריכים להענש בגין עוון זה, עוון שמטרתו היתה להמשיך את זרעו ומלכותו. לאחר שתמר נתבזתה, בנה של בת שבע מת, ואמנון נרצח. כעת הגיע תור אבשלום.
מדבר זה חשש דוד ולכן ביקש שלא יהרגו את אבשלום אלא אולי יגלו אותו ובזה יבוא עליו עונשו כפי שתמר לא מתה אלא רק נתבזתה. מששמע שאבשלום מת הבין כי הגזירה היתה סופית ולכן בכה כי בגינו קרה כל הדבר הזה.
נמצא, שהבכי הרב שבכה דוד אינו רק על אבשלום אלא בכי של תשובה על החטא שחטא ועל העונש שנגזר בגינו על זרעו. לא בכדי מוזכרת המילה 'בני' שמונה פעמים ואולי יש בכך לרמוז על ארבעת ילדיו (כפול שתיים) שנענשו בגינו.