ביקור בבית המרזח

"הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן, וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק. הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל כְּדָוִיד, חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר. הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ; וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף. לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים; וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים" (ד-ז).

תיאורו זה של עמוס הינו אחד הטקסטים המפורטים ביותר אודות עיצוב הפנים, התכולה והפעילות שנעשתה במרזח. לא במקרה מַפְנֶה עמוס בראשית הפרק את תוכחת המרזח אל "הבוטחים בהר שומרון" (א), המקום בו תמיד הייתה ניכרת השפעת התרבות הכנענית-פיניקית על תושבי המקום היהודים.

המרזח, מפגש טקסי של אישים מרכזיים בחיי העיר אשר נערך במקום יעודי, החל את דרכו בתקופת הברונזה (אלף שלישי ושני לפנה"ס) כטקס דתי שעיקרו שתייה טקסית והקרבת קרבנות לאלים. אמנם יש הסוברים שמרזח קשור בעיקר לאבל ופולחן אבות, אבל משמעותו היא משתה.

במהלך תקופת הברזל (אלף ראשון לפנה"ס) הפך מפגש זה למוסד אזרחי ומרכזי בחיי העיר, בו לצד שתיית יין התנהלו דיונים בנושאים שונים אשר לווו במוזיקה וריקוד. השתייה והאכילה היו בהסבה על ספות ("מיטות שן"), או בלשונו של עמוס "סרוחים על ערשותם" (ד). הריהוט בו השתמשו במרזח היה מפואר במיוחד, והספות והכיסאות היו משובצים שנהבים מגולפים, כגון אלו שנמצאו בשומרון ומגידו.

גם כלי המרזח היו מפוארים ונעשו פעמים רבות ממתכות יקרות, אך מעט מאלו נשארו ולא מוחזרו במהלך השנים. העתקים של כלים אלו בחרס, לעומת זאת, נותרו למכביר. כפי שנראה גם בעיטורי קיר מסופוטמיים, כלי המרזח היו קערות בשלוש צורות קבועות אשר הכילו עוגות, בשר ולחם. היו אלו כלים כנעניים-פיניקיים מחופים וממורקים אדום, שכללו קערה-צלחת פתוחה, קערה מזווה וקערה בצורת חצי כדור. בנוסף, כוללת קבוצה זו פכים למזיגת יין, ובתקופה ההלניסטית לעתים גם קרטרים לערבוב יין.

מוסד המרזח על טקסיו, ריהוטו והכלים שהיו בו בשימוש, עבר כמעט בשלמותו ליוון ואיטליה בתקופה הידועה גם כ"תקופת האוריינטליזציה". בשני המקומות המוסד וכליו מקבלים מקום מרכזי בתרבות של שכבת העלית המקומית, גם אם בהבדלים קלים בין הנהוג בתרבות היוונית לעומת זו האטרוצקית, ובשניהם נודע מוסד זה בשם "סימפוזיון", והיה נהוג ביוון ורומא עד עליית הנצרות בתקופה הביזנטית.

למה אם כן אסור ליהודים לשבת בבית מרזח? משום שישיבה זו מקורותיה דתיים, כלומר עבודת אלילים, ומשמעותה התערבות בתרבות זרה במובן העמוק ביותר.

כתבה: ד"ר דלית רגב, רשות העתיקות

באדיבות אתר 929