בין סדום לירושלים

את ההבדל המהותי שבין התרבויות של סדום ושל ירושלים ניתן לראות כבר בביטוי הראשון שנאמר על מלכי ערים אלו, כשיצאו לקראת אברהם אחרי ניצחונו על ארבעת המלכים. בעוד שעל מלך סדום נאמר – "וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ" (יז), בלא דבר בידו, הרי שעל מלך שלם נאמר – "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן" (יח).

ההבדל בין התרבות של היוצאים לבין התרבות של המוציאים ונותנים לאחרים בולט לאור העובדה שלכאורה אמור היה להיות מצב הפוך: דווקא מלך סדום היה צריך להיות אסיר תודה לאברהם על שהציל את אנשי עירו ולהביא לו תמורה כהערכה על מעשיו, בעוד שמלך שלם כלל לא היה צד בעניין.

אבל זהו באמת ההבדל שבין שתי הערים, המשתקף גם בשמותיהם התואמים של מלכיהם: על סדום כבר שמענו שאנשיה "רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד" (י"ג, יג), ואך סמלי הוא שלמלכם קוראים "ברע", בעוד שמלך שלם הוא מלכיצדק, שהרי האידיאל של ירושלים הוא להיות "עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה" (ישעיה א', כו).

על כן, אברהם מסרב גם בהמשך לקבל דבר ממלך סדום – "וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (כג), כביטוי לנתק הנדרש מתרבות זו, אך נותן למלכיצדק הכהן מעשר, כביטוי להערכת האנשים המתאפיינים בנתינה, והנבדלים לעבודת ה' "אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (יט), שבו האמינו אברהם ומלכיצדק כאחד. 

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת