"עַל כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ וְקִרְבִּי לְקִיר חָרֶשׂ" (ישעיהו ט"ז, יא)

 

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בלק סימן א

רְאֵה מה בין נביאי ישראל לנביאי עכו"ם:

נביאי ישראל מזהירין את האומות על העבירות
וכן הוא אומר: "(צופה) [נביא] לגוים נתתיך" (ירמיהו א', ה)
ונביאים שהעמיד מן האומות נותנים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא.

ולא עוד אלא כל הנביאים [מישראל] היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם 
שכן ישעיה אומר: "על כן מעי למואב ככנור יהמו וגו'" (ישעיה ט"ז, יא)
וכן יחזקאל אומר: "בן אדם שא על צור קינה" (יחזקאל כ"ז, ב),
ונביאי אומות העולם היו במדת אכזריות -
שזה [=בלעם] עמד לעקור אומה שלמה חנם על לא דבר.

לכך נכתבה פרשת בלעם להודיע למה סלק הקב"ה רוח הקדש מאומות העולם
שזה עמד מהם ורְאֵה מה עשה.

 

לקריאת פוסט על רחמנותם של נביאי ישראל מאת יוסף דוד לוי

 

מדרש תנחומא - מדרש אגדה על חמשה חומשי תורה. המדרש החל להתגבש בארץ ישראל במאה החמישית אולם המשיך ונערך עד סוף המאה השביעית. המדרש בנוי מחטיבות של דרשות העוסקות בפסוקים הראשונים של כל סדר מקראי. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)