בין משה ליתרו

"בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד" (משלי י"ז, יז)

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ד סימן ב 

דבר אחר: "וילך משה" (שמות ד', יח), הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב]: "בכל עת אוהב הרע ואח לצרה יולד" (משלי י"ז, יז),

מי היה אוהב הרע? זה יתרו שקבל למשה שהיה בורח מפני פרעה. 

מכאן אתה למד מי שקבל על עצמו לעשות מצוה אין אותה מצוה פוסקת מביתו, מצותו של יתרו שקבל בתוך ביתו גואל שברח מפני השונא, עמד מביתו שקבל לשונא שברח מפני הגואל והרגו, איזה זה זה? סיסרא שנאמר: "וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני" (שופטים ד', יז) וכתיב: "ובני קיני חותן משה" (שם א', טז), לכך נאמר "ואח לצרה יולד", לפי שאהב יתרו למשה והיה לו ריע, לכך נעשו בניו אחים לישראל בעת צרתן והרגה יעל לסיסרא. 

ובשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא: "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה" (שמות ג', י) אמר לו: רבון העולם איני יכול, מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחבירו נפשו חייב לו... ולא עוד אלא שכל הפותח פתחו לחבירו חייב בכבודו יותר מאביו ומאמו... לכך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: קבלני יתרו ונהג בי כבוד איני הולך אלא ברשותו, לכך כתיב "וילך משה וישב אל יתר חותנו" (שמות ד', יח). 

שמות רבה - מדרש אגדה לספר שמות. המדרש מורכב משני חלקים (חלק א - על פרקים א'-י'; חלק ב - על פרקים י"ב-מ') השונים זה מזה באופיים והם נוצרו, ככל הנראה, בזמנים שונים. החלק הראשון מאוחר יותר לשני והוא כנראה קיבל את צורתו הסופית רק לאחר המאה ה-11 אם כי נשתמרו בו בוודאי גם מדרשים קדומים. בחלק הראשון מובאים פירושים כמעט לכל פסוק בעשרת הפרקים הראשונים של הספר. החלק השני הוא חלק מספרות 'מדרשי התנחומא' העוסק בפסוקים הראשונים של כל 'סדר מקראי', סדר הקריאה שהיה נהוג בארץ ישראל. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)