בין ישראל לעמים

מזמור קי"ז הוא מזמור תהילה המכוון להתקיים באחרית הימים, לאחר שישראל ייגאלו מגלותם. משוררי ספר תהילים כתבו מספר לא מבוטל של מזמורים המכוונים לעתיד הרחוק, לעידן המשיחי בקורות ישראל ובקורות העולם. מזמורים אלו הם המקבילה בספר תהילים לנבואות אחרית הימים בספריהם של הנביאים. ניתן לומר כי רוב רובם של המזמורים שבהם נקראים העמים להלל את ה' ולהמליכו עליהם, וכן אלו שבהם מתוארים העמים כעושים זאת, הם 'מזמורי אחרית הימים'.

הנחה זו בדבר נסיבות הזמן שאליהן מכוון מזמורנו, משפיעה כמובן על פרשנותו של הפסוק השני במזמורנו: חסד ה' ואמִתוֹ שגברו עלינו, הם ההתרחשות הדרמטית של גאולת ישראל! גאולת עם ישראל היא הראיה לכך שבריתו של ה' עם ישראל – ברית נצח היא, שהרי גאולתו באחרית הימים, מכוחה של ברית זו באה. זוהי כוונת הכתוב במקומנו "וֶאֱמֶת ה' (–חסדו ובריתו עמנו) לְעוֹלָם" (ב).

כיצד פרשנות זו של המזמור עשויה לפתור את הבעיה המרכזית שאנו עוסקים בה – מדוע נדרשים 'כל גוים' להלל את ה' מחמת זאת שגאל את עמו?

'גאולת ישראל' כפי שהיא מתוארת במקרא אינה אירוע שולי בהיסטוריה האנושית, כזה הנוגע רק ליחסים האינטימיים בין ישראל לא-לוהיו. גאולת עם ישראל מגלותו בין העמים והשבתו לארצו כרוכה בשידוד מערכות עולמי, בשינוי זרימת ההיסטוריה ובשינוי תודעה של עמים רבים. ממילא ניטל עוקצה של השאלה – מה לעמים כולם ולחסד ה' שגבר "עָלֵינוּ". חסד זה – קיום בריתו של ה' עם ישראל, שהופיע עליהם באחרית הימים, משפיע על העמים כולם, והוא מזעזע את הסדר שהיה קיים קודם לגאולת ישראל, כאשר ישראל היו שרויים ביניהם בגלות ארוכה ומרה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון