בין טהרת המצורע להקדשת הכהנים

התהליך שעובר המצורע בטקס טהרתו זהה לזה שעברו אהרון ובניו בטקס הקדשתם לכהונה:
"וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית" (יד)
"וַיַּקְרֵב אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וַיִּתֵּן מֹשֶׁה מִן הַדָּם עַל תְּנוּךְ אָזְנָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית וַיִּזְרֹק מֹשֶׁה אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב" (ח', כד)
מדובר בדמיון תמוה, שכן טקס דומה לא מופיע באף היטהרות אחרת, ולא ברור מה המשותף דווקא לטהרת המצורע ולהקדשת הכהנים.

אם נבחן את התהליך שעבר המצורע עד כה, נקבל קו מגמה ברור למדי: מדובר באדם שחטא - כנראה בחטא שבו הוציא את עצמו מכלל ישראל - ובעקבות כך הובדל מהכלל על ידי נגעי העור. משם המצב החמיר, והוא הוסגר והוצא אל מחוץ למחנה, רחוק מכולם, ונותר בבדידותו עד שיקבע כי נרפא.

המצורע מורחק מהאנשים ומהחברה כולה בכל צעד של התהליך. כעת, כשהוא בא להיטהר, חלק מהתהליך חייב לטפל בחזרתו - לקב"ה ולכלל ישראל.

הקדשת הכהנים הינה יוצאת דופן במחויבות שהיא מבטאת. מדובר בהקדשה של הגוף - האדם עצמו לה' ולעם ישראל, ולדורי דורות (כל הכהנים בדורות הבאים מוקדשים מכוח אותה ההקדשה).

לאור זאת, נראה לומר שבטקסים הדומים התורה מלמדת אותנו על הדמיון בתהליכים. המצורע, שהתרחק והורחק מהכלל, חוזר כעת בתשובה, ומבטא זאת באקט סימבולי של הקדשת עצמו לה' ולעם ישראל - כמו הכהנים.

מעבר לכך, מדובר בקבלה לעתיד של המצורע החוזר בתשובה - הוא מכריז על עצמו כשייך לעם ה', ומקבל על עצמו לדבוק בו בכל גופו ולכל חייו. ועוד יותר מכך, הוא מצהיר שיעביר את המחויבות לבניו ובני בניו לדורות.

על ידי השוואת החיוב שמקבל על עצמו המיטהר לחיוב הכהנים בהקדשתם, מלמדת אותנו התורה שיעור על רמת החזרה בתשובה הנדרשת מהאדם, ואף מצהירה בהשוואה זו כי התשובה האמיתית מלב שלם תתקבל ותהיה רצויה, כמו עבודתם של הכהנים במקדש.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער