מה טיבו של החלום - האם הוא השתקפות פנימית של הרהורי האדם או שמא מסר מאת ה'? ומה בין חלום לנבואה?

 

שאלת טיבו של החלום העסיקה אנשים מאז ומעולם - האם מקורו של החלום הוא פנימי, מתוך נפש האדם, כהבנה שפיתח לימים זיגמונד פרויד, או בלשון חז"ל: "אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו" (ברכות נה ע"ב); או שמא מקורו חיצוני, והוא דרך נסתרת לשיח בין הקב"ה ומלאכיו לבין נפש האדם, וכדעה אחרת בחז"ל: "חלום אחד משישים לנבואה" (שם נז ע"ב)?

הדרך הראשונה מוכרת יותר בעולם המודרני. נרחיב אפוא דווקא לגבי הדרך השנייה, שמקורו של החלום מחוץ לאדם.

על צדדיו השונים של החלום עמד הראי"ה קוק (אורות הקודש חלק א, "הדמיון העליון"). לדבריו, הקב"ה מתגלה לאדם דרך הרבדים הגבוהים שבנפשו. אותם רבדים אינם באים לידי ביטוי במצבו הרגיל של האדם, כאשר הוא מעורב בעולם. לפיכך, האדם אינו יכול לשמוע את דבר ה' בהקיץ. על פי דברי הגמרא (ברכות נז ע"ב), שינה היא אחד משישים למיתה, יש בה אפוא צד של ניתוק הנפש מן הגוף ומן העולם. כאשר הרוח משתחררת מכבלי הגוף, היא חופשית יותר לקבל את דבר ה'. נביא, המסוגל לכך, מקבל נבואה בשנתו. אדם רגיל - חלומותיו נובעים ממקורות שונים; אולם גם הוא יכול לקבל "אחד משישים" של דבר ה', אך זה לעולם יהיה מעורב בדברים אחרים, ולכן לא ניתן לראות בכך נבואה ממש, אולם גם בחלום יש יסוד של השגה אמיתית.

יש כאן אפוא שילוב בין קליטה מעולמות עליונים לבין הרהורי לבו של האדם, ויש ניסיון של האדם לפרש קליטה זו. זוהי מדרגה שיש בה מרוח הקודש, אך היא אינה נבואה. בנבואה הדברים ברורים וחתוכים בלא אפשרות לטעות בה. חלום ונבואה הן שתי דרגות שונות. החלום כולל בתוכו הרהורי לב, פרשנות סובייקטיבית של החולם ועוד. זאת, אף אם מוטמע בו בחלום דבר ה', בבחינת אחד משישים שבנבואה. נבואה היא דבר ה' בלבד (גם אם סגנונה הוא של הנביא-האיש), ללא תערובת של הגיונות בשר ודם. היא זועקת בעוצמתה מקרבו של הנביא, אף בעל כורחו: "... וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל" (ירמיהו כ', ט).

כך יבוארו לנו דברי זכריה הנביא, בימי הבית השני, כשכוח הנבואה נחלש, ערב פסיקת הנבואה מישראל. זכריה לא מבין את מראה המנורה: "וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי" (זכריה ד', ד-ה).

האם לא הבין זכריה את משמעות המראה? הוא הבין זאת כמונו, בשכלו. אך לא הייתה זו הבנה נבואית. לכן הוא זקוק למלאך, שיפרש לו זאת בהבנה נבואית. אילו עירב את הבנתו ה'פוליטית' על פי שכלו שלו במראה נבואת המנורה, והיה מפרש אותה כנביא, הוא לא היה טוב מנביאי השקר. זה לגבי נבואה; אך בחלום, גם אם הוא נבואי, דבר ה' משולב עם פרשנות האדם, העושה מאמץ אמיתי להבין את דבר ה'.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'דניאל - גלות והתגלות', בהוצאת תבונות