בין הפרטי לכללי

א. חלוקת המזמור: המזמור פותח וסוגר באותו העניין - המשורר מבקש בתחילת המזמור שה' יענה לתפילתו ובסוף המזמור המשורר חש בבטחון "כי אתה ה' לבדד, לבטח תושיבני" (ט). פס' ג-ו הם פנייה של המשורר אל הציבור ופס' ז-ח הם דברי המשורר שמתייחס אל דברי הציבור.

ב. המשורר מוכיח את "בני איש" (ג) – שהם ציבור השומעים, על כך שהם אוהבים ריק ומבקשים כזב. אולי הכוונה לעבודה זרה, אך אין לכך רמז בפסוקים. על דרך של מזמורי תהילים נאמר, שהאנשים מבקשים אחר ממון או כל מיני עניינים אחרים אך לא בוטחים בה'. המשורר מודיע לציבור "ודעו כי הפלה ה' חסיד לו" (ד), בניגוד אליהם ה' מפלה אותו לטובה ומגן עליו, על אף שהם פוגעים בכבודו של המשורר.

ג. המשורר מתנהג כאן כמוכיח בשער והוא אומר שני דברים: א. "רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו" (ה) ב. "זבחו זבחי צדק ובטחו אל ה'" (ו). הדרישה הראשונה היא "רגזו" = התנערו מהחטאים/ יראו את ה', "אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו" – בלילות שאתם שוכבים הרהרו בלבכם על הדברים ודומו = הישארו בשקט וחשבו רק על חטאיכם. את כל זה המשורר אומר בבחינת סור מרע, ובבחינת עשה טוב – "זבחו זבחי צדק".

ד. לאחר שהמשורר מוכיח את הציבור הוא טוען ש"רבים אומרים: מי יראנו טוב?" (ז), זו לא תלונה אלא שאלה רטורית – וודאי שה' הוא זה שיראנו טוב, כך המשורר מתאר שרבים אומרים. לאחר מכן אותם האנשים מברכים "נסה עלינו אור פניך – ה'" (שם) – "נסה" אולי מלשון הרם, ובדומה לברכת הכהנים: "יאר ה' פניו אליך ויחנך". המשורר שמח מהתהליך שמתרחש (ח) וחותם שהוא "בשלום יחדו אשכבה ואישן כי אתה ה' לבדד לבטח תושבני" (ט).

ה. כמו שכבר נרמז בחלוקת הפסוקים המזמור עוסק גם בבקשה האישית של המשורר וגם בדרישה שלו מהציבור. מחד, המשורר מבקש את בקשתו בראשית המזמור והיא באה להשלמה בסיום המזמור, כך שנראה שמרכז המזמור הוא בקשתו של המשורר שה' ישמע לו. מאידך, מרכז המזמור עוסק בציבור ובכך שעליהם להפסיק לחטוא, לבטוח בה' ולזבוח לו "זבחי צדק". ונראה שהדברים תלויים אחד בשני: המשורר הוא איש שקרוב לה' ומעבר לבקשה האישית שלו, הוא מדגיש את ההתנהלות של הציבור מול הקב"ה. לא מפורשת לגמרי מהי בקשתו של המשורר בפסוק ב, ואולי בקשתו היא שכל הציבור יחזרו וישובו לבטוח בה' (וכך הפסוק האחרון "כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני" (ט) – נותרתי בלי אויבים כי כולם שבו לבטוח בך ולכן לא מקניטים אותי).

ו. ישנם קשרים מעניינים בין מזמורנו ובין מזמור ג', ואולי הבולט שבהם הוא מוטיב השינה שמעיד על שלום ושלווה של המשורר כשה' עונה לבקשתו "אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי ה' יסמכני" (ג', ו) – "בשלום יחדו אשכבה ואישן כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני" (ד', ט).