סיפור הצלתו של משה מזכיר מאוד את סיפור הצלתו של ישמעאל לאחר שאמו איבדה את דרכה במדבר. אולם ההשוואה חושפת את ההבדל: בעוד שהגר הגיבה בייאוש ולא עשתה דבר על מנת להציל את בנה, הרי שמשפחתו של משה פעלה בגבורה וללא הרף כדי להשאירו בחיים.
קווי דמיון רבים נמתחים בין סיפור הצלתו של משה מגזרת פרעה בפרקנו, לבין הצלתו של ישמעאל ממוות בצמא בפרשת וירא. בשני המקרים נמצא ילד-נער בסכנת חיים, כשהוא מושלך בין השיחים ונתון לחסדי שמיים. בשני הסיפורים מלווה את הילד אישה ממשפחתו, הנאלצת להתרחק ממנו ואין ביכולתה להושיעו. עם זאת, בשני המקרים ניצל הילד.
על רקע קווי הדמיון הללו, בולטים ההבדלים המשמעותיים שבין שני הסיפורים. הגר מגיבה כלפי המצב ביאוש מוחלט: היא משליכה את הילד תחת אחד השיחים, מתרחקת ממנו כמטחווי קשת כדי לא לראות במותו ונושאת את קולה בבכי. משפחת משה, לעומת זאת, מגיבה הפוך לחלוטין. כבר מתחילת הסיפור בולט אומץ לבם של בני המשפחה, שלמרות גזרתו האיומה של פרעה מוצאים לנכון להקים משפחה וללדת. הם מסרבים להשלים עם הגזרה, ושולחים את בתם להישאר עם משה שבתיבה. שלא כהגר, מרים אינה משליכה את הילד אלא שמה את התיבה בסוף, ועניינה אינו להימנע מלראותו, אלא להיפך – "לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (ד).
גם בסיפורו של משה נשמע קול בכי, אולם בכי זה הוא של משה, התינוק הקטן. מרים ויוכבד אינן פורצות בבכי של ייאוש, אלא עסוקות בהכנת המתווה להצלת חייו של משה. על כן, גם ישועתם של שני הילדים באה באופן שונה: ישועתו של ישמעאל באה מכוח נס על-טבעי, בעוד משה ניצל בזכות תושייה אנושית, ללא מעורבות נגלית של הקב"ה.
הבדלים אלו מחדדים את המסר של הסיפור כולו. לא בכדי מתארת התורה את נסיבות הולדתו של משה. מן הסיפור ניכר שאישיותו של משה צמחה מתוך בית הוריו, ואת יכולתו להנהיג את העם במצבים קשים הוא ינק, למרות הקשיים, כבר מחלב אמו. בני משפחתו של משה גילו אומץ ותושייה בשעה קשה ואיומה לישראל, וסרבו להיכנע לייאוש. אל מול דמותה החיוורת של הגר, בולט ביתו של משה כבית הראוי להצמיח את גדול המנהיגים של עם ישראל.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת