"מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת: תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה... כָּל קְצִינַיִךְ נָדְדוּ יַחַד מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ... כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַאדֹנָי ה' צְבָאוֹת בְּגֵיא חִזָּיוֹן מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר: וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים וְקִיר עֵרָה מָגֵן" (ישעיהו כ"ב, א-ו)
מלבי"ם לישעיהו כ"ב, א:
נבואה זאת נבא על ירושלים שנפלה ביד נבוכדנצר...
דעת מקרא - סיכום פרק כ"ב:
...לפי לשונות הכתובים במשא הזה… מסתבר שהמשא מכוון לימי פלישת סנחריב ליהודה. לפי העולה מלשונות המשא יש לומר, שהיו בחילותיו של סנחריב אנשי צבא מעמים רבים, כגון: מקיר משוע ומעילם, ושנפלה אימת סנחריב וחילותיו על מנהיגי העם ורבים מהם ברחו (ג). הנותרים בירושלים נתעוררו להכין נשק, לחזק את ביצורי העיר ולהתקין אספקת מים לירושלים לימי המצור. ואף על פי שעדין לא שם סנחריב מצור על ירושלים, מתו בה רבים בעקבות האימים והפגעים שהביא האויב הפולש. אולם, אנשי ירושלים לא שמו לבם לזאת. ומשהשלימו את ביצורי העיר עשו שמחה גדולה ומשתאות של הוללות. ועל זאת הנבואה מוכיחה אותם...
אין הנביא מגנה אותם על מעשי הביצורים כשלעצמם, שאין הנביאים דורשים משומעיהם לסמוך על הנס בלבד. אדרבה, כל הסובר שראוי לירא ה' שלא יכין נשק וביצורים ושלא יצא למלחמה באויב, אלא ישב בחיבוק ידיים ויצפה לישועה - טועה הוא ומסלף את דברי התורה, הנביאים והחכמים. כוונת הנבואה היא להטיף לעם שעליהם לשים אל ליבם כי בהשגחת ה' ובגזרתו האויב בא עליהם, וגם נצחונם על האויב בכוח נשקם רק בהשגחת ה' יבוא...
הנבואה רמזה כאן, שאף על פי שבסופו של דבר תוושע ירושלים, מכל מקום ימותו הרשעים האלה בחטאם, ולאו דווקא בחרב האויב, אלא גם במיתות אחרות…