הפעם הראשונה שבה אנו נפגשים במלבושים היא בבריאת העולם. לאחר חטא אדם וחוה, עשה להם הקב"ה מלבושים - כותנות עור. בפשטות עניינם של המלבושים הוא לכסות את הערווה. תפקיד הבגדים להסתיר את מה שעומד מאחוריהם.
בפרקנו אנו נפגשים עם סוג נוסף של מלבושים. על בגדי הכהונה נאמר: "לכבוד ולתפארת" (כ"ח, ב), בגדים אלו אין עניינם לכסות את המגולה כי אם לגלות את המכוסה. דווקא על ידי הבגדים מתגלה העולם הפנימי העומד מאחוריהם. יתירה מזאת, דווקא הכהן שנכנס לכבוד לפני ולפנים, אל מקום שאיש לא יכול לראות מה מתרחש שם, במקום כל-כך נסתר, דווקא שם היינו מצפים כי לא נייחס חשיבות לבגדים, אולם בפועל - יש חשיבות גדולה לבגדיו. הוא חייב ללכת עם בגדים מיוחדים, שאם לא כן ימות - "והיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש ולא ישאו עון ומתו..." (כ"ח, מג).
הביטוי "לכבוד ולתפארת" (כ"ח, ב) צופן בחובו שני ממדים. הראשון הוא הציווי לכהן ללכת בבגדי כהונה בשל הצורך של עם ישראל. ישראל, אינם רשאים להיכנס פנימה אל הקודש, ישנה כאן הופעה שלמעלה ממעמדם, ולפיכך עליהם להיעזר בכהן. על ידי הבגדים מצליח הכהן לבטא ולתרגם למי שאינו נמצא במערכת מושגים כה גבוהה, את עולמו הפנימי הקדוש והנעלה. איש לא יוכל להבחין במעלתו האדירה של כהן שילך ללא בגדי כהונה.
המימד השני הוא ציווי ללכת עם בגדי כהונה הנובע מהכהן עצמו. עולמו הפנימי כה גדוש, עד שמצד עצמו הוא מתעטה בלבוש קודש המבטא את כל העוצמה החבויה בו.
שני צדדים אלו מתבטאים בשני תיאורי הבגד; "כבוד" - מצד היחס של ישראל אל הכהן, ו"תפארת" - מצד הכהן עצמו, כמקרין משהו פנימי ועמוק.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת ההסדר ירוחם