סיפור בחירתו של אברהם מלמד שלושה יסודות חשובים: בחירת עם ישראל היא נצחית, ולא תלויה במעשיו; ארץ ישראל היא חלק בלתי נפרד מהבחירה; יד ה' מכוונת את עם ישראל.
"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך…" (א)
היחס בין פסוק זה לפסוק בסוף הפרשה הקודמת דורש ביאור: "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט… ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם" (י"א, לא)
למה מצווה הקב"ה את אברהם ללכת לארץ כנען אם ממילא היה בדרכו לשם?
על הציווי "לך לך" ניתן להקשות מכיוון נוסף. במשך עשרים דורות לא דיבר הקב"ה עם איש מלבד נח. נח היה צדיק ומצא חן בעיני ה' ולכן הקב"ה דיבר איתו. שאר העולם כנראה לא היו מספיק צדיקים ולכן הקב"ה לא דיבר איתם. לפתע פונה הקב"ה לאברהם ומדבר איתו. מי זה בכלל אברהם? במה זכה שהקב"ה דיבר איתו? מדוע לא מסופר לנו מאומה על מעשיו?
הקושיה מתעצמת כשמסתכלים על תוכן הציווי. הקב"ה מבטיח לאברהם שיעשה אותו לגוי גדול, שיברך אותו ויגדל את שמו וכו', אולם אינו דורש ממנו לבצע שום דבר (למעט ההליכה לארץ ישראל). האם אין הוא צריך לקיים מצוות כלשהן? וכי שכר רב זה מגיע לו בחינם?
על שאלות אלו עונה המהר"ל בנצח ישראל (פרק י"א). הוא מסביר שאילו היה נאמר שהקב"ה בחר באברהם בגלל צדקותו, היינו חושבים שבחירת עם ישראל תלויה במעשיו. ואילו היה הקב"ה מתנה את נתינת השכר לאברהם במצוות שהוא צריך לקיים, היינו חושבים שהקשר בין עם ישראל לקב"ה תלוי בזה שיקיים מצוות. הקב"ה רצה להראות שאין הדבר כן, וכי בחירת עם ישראל איננה תלויה במעשיו. גם אם יבוא דור בו עם ישראל לא יקיים מצוות כלל, לא תיבטל הבחירה שלו, ולא יוכל עם ישראל להתנתק מהקב"ה. בחירת עם ישראל היא נצחית ואיננה תלויה בדבר.
נחזור לשאלה בה פתחנו - הרי אברהם ומשפחתו תכננו ללכת לארץ כנען עוד לפני הציווי?
מתברר שהיתה זו יד ה' שגרמה לכך שרצו ללכת לארץ כנען כפי שהקב"ה רצה. הם כלל לא ידעו שהקב"ה מכוון אותם לשם. הקב"ה בחר באברהם ובזרעו אחריו ורצה שיגיעו לארץ ישראל ויחיו בה, ולכן סידר את המאורעות כך.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון