בזמן שאנחנו ישנים

בתיאור של אליהוא את גדולתו של האל הוא מביא פסוק מיוחד: "אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן־צֶדֶק" (ג).

המדרש דורש רבות על פסוק זה, אחת מדרשותיו מתארת את האל כפועל במרחק:

"אָמַר רַבִּי חַגַּי: דְּבָרִים שֶׁרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, שֶׁהַבְּרִיּוֹת יְשֵׁנִין עַל מִטּוֹתֵיהֶן וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשִּׁיב רוּחוֹת וּמַעֲלֶה עֲנָנִים וּמוֹרִיד גְּשָׁמִים וּמְגַדֵּל צְמָחִים וּמְנַגְּבָן וּמַעֲרִיךְ שֻׁלְחָן לִפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד" (ויקרא רבה יד ב).

ר' חגי דורש את תחילתו של הפסוק "אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק..." על מעשי האל שמביא את הגשם מרחוק ופועל בעולם בזמן שאנחנו לא עושים דבר. כלומר, גם כאשר כולנו נמצאים במצב ההפוך לפעולה, 'ישנים', האל מחולל את הכול – משיב רוח, מעלה עננים, מוריד גשם, מגדל את הצמחים ואף מייבש את הכול וממלא את שולחננו במזון.

האל בתיאורו של ר' חגי הוא כל יכול. הוא זה השולט בטבע ומביא לכל אחד את מה שהוא צריך. האל, שהעולם שהוא מנהל, טוב נוח ואפשרי. העולם שאותו מצייר אליהוא בדבריו לאיוב.

באדיבות אתר 929