בזכות יעקב

בראש פרקנו מופיע אורח - יעקב אבינו. בקריאה פשוטה מובן כי שמו של יעקב מופיע כאן רק כבדרך אגב, במסגרת הזכרת דמותו של האל הנקרא כאן "אלהי יעקב". אך לא כך במדרש שלפנינו. הזכרת שמו של יעקב מביאה את המדרש לחבר בין המזמור לבין אירוע בחייו של יעקב - המפגש בין יעקב לעשיו בחזרתו של יעקב מבית לבן. כזכור יעקב חרד לקראת המפגש עם האח שלפני שנים נשבע להרוג אותו בשל גניבת הברכות. יעקב מתכונן למפגש ושולח מתנות לאחיו - עדרים עדרים של צאן. יעקב מצווה את עבדיו: "עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר" (בראשית ל"ב, יז) על כך אומר המדרש (בראשית רבה, פרשה עה):

"מהו "וְרֶוַח תָּשִׂימוּ" (בראשית ל"ב, יז)? אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא: רבון כל העולמים אם תבואנה צרות בבניי לא יהו זו אחר זו אלא יהא רוח להם מצרותיהם".

המדרש הופך את המפגש כולו למפגש החורג מגבולות הזמן והמקום הספיציפיים. הצרה שמולה עומד יעקב הופכת להיות אבטיפוס לכל הצרות שיבואו על עם ישראל. המדרש ממשיך:

"אותה שעה נשא עיניו וראה את עשו ותלה עיניו למרום ובכה וביקש רחמים על עצמו לפני הקדוש ברוך הוא ושמע תפילתו והבטיחו שמושיען מכל צרותיהן בזכותו שנאמר: "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב" (תהלים כ', ב)".

יעקב רואה את עשיו ופונה לא-לוהים בתפילה. א-לוהים מבטיח שיינצל מצרה זו, אך גם מעניק לו 'צ'ק פתוח' - "שמושיען מכל צרותיהן בזכותו". התיאור המדרשי פותר בעזרת הסיפור את שתי הצלעות המרכיבות את הפסוק הפותח במזמורנו. הצלע הראשונה "יענך ה' ביום צרה" -הפסוק לא מתאר צרה ספיציפית, אלא "יום צרה", כל צרה שתבוא, יענך ה'. ובזכות מה יענך? על כך עונה הצלע השנייה של הפסוק - מפני שה' הוא אלוהי יעקב, האב שנשא תפילה לאל בשחר האומה, ותפילתו מגנה על העם לדורות. כך קושר המדרש צרה בצרה וישועה בישועה, ומהדק את הזיקה בין העם לדורותיו, לבין סיפור הראשית של האומה.

באדיבות אתר 929