בגידה באשת הנעורים

"וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה' בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם:  וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ:  וְלֹא אֶחָד עָשָׂה וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ וּמָה הָאֶחָד מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱ--לֹוהִים וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד" (יג-טו)

הנביא מדבר בנבואה זו על בעיה העולה במלוא חריפותה באותו הדור, בעיית הנישואין עם הנשים הנוכריות. המנהיגים המתמודדים עם בעיה זו הם עזרא - הכהן והמנהיג הרוחני ונחמיה - הפחה והמנהיג הצבאי והמדיני. עזרא כרת ברית עם העם להוצאת הנשים הנוכריות שלקחו להם שבי ציון כשבאו ארצה, וגם נחמיה לחץ על העם, ובעיקר על הכוהנים בנקודה זו, להיפרד מן הנשים הנוכריות וגם מבניהם שנולדו להם מאותן נשים (עזרא ט'-י').

עזרא בתפילתו (שם) עוסק בעיקר בעבירה על איסור הנישואין עם אישה נוכרייה, מעין מה שעשה זמרי בן סלוא בבעל פעור. הנביא מלאכי בנבואתנו עוסק בכך מזווית שונה: הבגידה באשת הנעורים הישראלית, שהלכה עם בעלה את כל דרך התלאות הארוכה מגלות בבל בחזרה ארצה.

שאלת העם מן 'האחד שעשה' ("ולא אחד עשה?"; טו) מעלה את בעייתו של אברהם אבינו, שאף הוא יצא למערכת נדודים קשה מאור כשדים ומחרן לארץ כנען, כששרה אשתו הולכת לצדו. שרה לא הייתה צעירה כשיצאה לדרכה הארוכה, והדרך הארוכה אינה מטיבה בדרך כלל עם פניה ומראה גופה של האישה. אברהם מגיע ארצה, וכעבור שנים מספר נושא לאישה גם את שפחתה הצעירה של אשתו, הגר, שהיא צעירה יותר, רעננה, ויכולה ללדת לו בנים.

ודאי, הסיפור של אברהם, שרה והגר שונה לחלוטין לכל המעיין בפסוקי המקור. אך הוא יכול להיות סיפור כיסוי ותירוץ לשבי ציון הנושאים נשים צעירות ונוכריות מן הגויים הגרים כאן בארץ, ובוגדים בכך בנשותיהם היהודיות, בנות בריתם, שעמן עלו מן הגלות, שהן מבוגרות יותר, ואולי בשל המסע המפרך נראות כלפי חוץ פחות מושכות מן הצעירות המקומיות.

מלאכי דן את הבעלים לא רק על הנישואין עם נוכרייה, אלא בראש ובראשונה על עצם הבגידה באשת הנעורים.