בבל או מצרים?

ירמיהו מנבא את נבואותיו בשנים האחרונות של שלטון האימפריה האשורית, בשנים המעטות של שלטון האימפריה המצרית, ובשנים הראשונות של האימפריה הבבלית. שני עמים מאיימים מן הצפון, וגם השכן מדרום אינו טומן ידו בצלחת. בין נפילת אשור לעליית בבל זוכה ארץ ישראל למסע מלחמה של פרעה נכה. הוא יוצא כדי לסייע לאשור לכבוש את חרן. בדרך הוא מתנגש ביאשיהו מלך יהודה, הורג אותו בקרב מגידו, וממליך את יהויקים בנו תחתיו.

נבואת ירמיהו בפרק כ"ה מתרחשת בשנה הרביעית ליהויקים, שהומלך על ידי פרעה נכה מלך מצרים. ארבע שנים אחרי מות יאשיהו עולה נבוכדנצר לשלטון בבבל. והעם מבולבל בין האימפריות העולות ויורדות, ואין יודע לאן לפנות: להיכנע לבבל, האימפריה העולה בצפון, או לחבור עם מצרים, אויבתה של בבל מדרום, שהיא עכשיו השליט בארץ, ואשר לא מכבר עברה בארץ במסע מלחמה בו נהרג יאשיהו, המלך האהוב. וזאת לזכור: ארץ ישראל היא בגבול האימפריות, ואין לדעת עד היכן תגיע שליטתו של מלך בבל, והיכן יהיה הגבול בין מצרים לבבל.

נבין את הדילמה של העם אם נשווה את מצבם למצבנו אנו, בתחילת שנות הקמת המדינה: שתי אימפריות בעולם: ארצות הברית וברית המועצות. מדינת ישראל בין השתים, ואין לדעת איזו מהן תשתלט על האזור. אוריינטציה קפיטליסטית פירושה צרות אם ברית המועצות תשתלט על האזור, ואוריינטציה קומוניסטית תגרום לתוצאות הפוכות. ובמצב זה של אי ידיעה צריך להחליט מה לעשות.

ירמיהו אינו מציג את הבעיה כשאלה פוליטית, אלא כשאלה של שכר ועונש (א-יג). הדברים שירמיהו מדבר עליהם אינם אוריינטציה פוליטית, אלא ציות לדבר ה'. שלטון בבל הוא העונש, ועל כן יקרה מה שיקרה בעתיד.

ירמיהו מוכיח את העם על רקע המאורעות הפוליטיים המתרחשים סביבו. אבל בניגוד לדרך בה אנו מנתחים את המאורעות, כאילו המהלך הפוליטי הוא הקובע את התוצאה, מראה ירמיהו את ההפך: ההתנהגות הדתית של העם היא הקובעת את התוצאות הפוליטיות. ועל כן אפשר לקבוע מראש מי ינצח בסיבוב הבא של המלחמה, וגם כמה זמן יארך נצחונו. כי שבעים שנה הוא משך העונש הצפוי לישראל, ולאחר שישראל ישא את עונשו, שוב אין לבבל זכות להיות אימפריה, והיא תיפול ותהיה שממות עולם.

לא הפוליטיקה מוליכה את המוסר, אלא להפך: המוסר הוא הקובע את התוצאות הפוליטיות.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת