אם בחלקו הראשון של המזמור נראה כי ה' הוא א-לוהי העיר ירושלים הרי שחלקו השני בא ומבהיר את גדולתו של ה' בלי קשר לעיר שבה הוא שוכן. ה' הוא לא אל מקומי ונקודתי אלא הוא הא-לוהים השולט בעולם כולו.
מזמור מ"ח נחלק לשני חלקים - החלק הראשון: פסוקים ב-ט, והחלק השני: פסוקים י-טו. כל חלק נפתח ומסתיים בגוף מדברים - בחלק הראשון: "בעיר א-להינו" (ב); "כאשר שמענו כן ראינו" (ט). ובחלק השני: ""דמינו א-להים חסדך" (י); "כי זה א-להים א-להינו עולם ועד" (טו). כך למעשה המזמור פותח ומסיים במילה "א-להינו" (ב; טו). ושני החלקים מסתיימים במילה עולם: "א-להים יכוננה עד עולם!" (ט); "כי זה א-להים א-להינו עולם ועד" (טו).
שני החלקים של המזמור חולקים שני עניינים שונים שלמעשה מתלכדים לכדי משמעות אחת. בחלק הראשון העיסוק העיקרי הוא בעיר: "יפה נוף משוש כל הארץ... א-להים בארמנותיה נודע למשגב" (= בארמנותיה נודע א-להים למשגב לה: הא-להים הוא המשגב, המגן לארמונות הקריה, כך עמוס חכם ב'דעת מקרא'). כך גם החלק הראשון מסתיים בברכה לעיר (ט).
לעומת זאת, החלק השני של המזמור עוסק בעיקר בשבח הקב"ה: "דמינו א-להים חסדך בקרב היכלך... צדק מלאה ימינך" (י-יא), שמחת הר ציון ובנות יהודה היא רק בגלל "משפטיך" (יב). הקפת ציון היא רק "למען תספרו לדור אחרון כי זה א-להים א-להינו עולם ועד, הוא ינהגנו על מות!" (יד-טו), בחלק השני העיר לא נזכרת כעיר של הא-להים בניגוד לחלק הראשון (ב; ג; ט).
כך המזמור בחלק הראשון עוסק בכך שא-להים הוא א-להי העיר, ולכן הוא מגן עליה, ואילו בחלק השני העיר אינה שייכת באופן ישיר אל ה' אלא רק בדרך עקיפה. מי שיהיה לעולם ועד הוא "א-להינו" (טו) ולא העיר כפי שמופיע בסוף החלק הראשון (ט).
ייתכן שהמזמור מתכתב עם תפיסות אליליות לפיהן האל קשור לעיר שבה הוא שוכן, כפי שעולה מהחלק הראשון של המזמור. הקורא את החלק הראשון של המזמור עלול לחשוב שה' הוא רק א-לוהי העיר ירושלים, ומעמדה של ירושלים תלוי בישיבת ה' בתוכה, אלא שהמזמור לא מסתפק באמירה הזאת. בחלק השני שבמזמור מתוארת גדולתו של ה', בלי קשר לעיר שבה הוא שוכן: "כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל-קַצְוֵי-אֶרֶץ צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ" (יא). תהילתו של ה' נפוצה בעולם כולו, ולא רק בירושלים. כפי שעולה מסוף המזמור ירושלים רק מדגימה את גדולתו של ה', שהוא לא רק א-לוהי העיר אלא א-לוהי העולם כולו. כך מי שיסתובב בציון, לא בהכרח יתרשם מגודלתה ותפארתה, אלא יבין "כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד" (טו). ה' לא מצמצם עצמו לעיר שבה בחר. ה' הוא לא אל מקומי ונקודתי אלא הוא הא-לוהים השולט בעולם כולו "הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל-מוּת" (טו).