כאשר מוצאים חלל בשדה מצווה התורה להביא עגלה ערופה ולשוחטה שם. מסתבר שעריפת העגלה היא מעין שחזור של הרצח כאשר בשלב השני יוצאים כל זקני העיר ומכריזים שדם הנרצח, המיוצג בדם העגלה, לא נשפך בידיעתם.
בפסוקים א-ט עוסקת התורה בחלל שנמצא בשדה ולא ידוע מי הכהו, וזקני העיר הקרובה אל החלל נדרשים לערוף עגלה בנחל איתן ולבקש כפרה על המעשה. מה טיבו של מעשה זה של עריפת העגלה?
מסתבר, שהעגלה הערופה מייצגת את הנרצח. עריפת העגלה על ידי "זִקְנֵי הָעִיר" (ד) מבטאת דווקא את אחריות העיר לגבי מעשה הרצח, שכן סביר להניח שהרוצח בא מתוך העיר הקרובה ביותר אל החלל. זקני העיר העורפים את העגלה מייצגים בשלב זה את הרוצח שבא מתוך העיר, ומשחזרים למעשה את הרצח. עריפת העגלה במקום "אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ" (שם), מסמלת את העונש העלול לבוא על העיר, שעלולה להיהפך לחורבה ש"לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה" (כ"ט, כב). בכך מסתיים השלב הראשון של התהליך.
כעת, הצורך בכפרה מודגש הרבה יותר. משום כך, בשלב השני באים "כֹל זִקְנֵי הָעִיר" (ו), ומתייחסים לדם העגלה שנשפך על ידי "זִקְנֵי הָעִיר", והם אומרים: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (ז). "הַדָּם הַזֶּה" – הוא דם העגלה הערופה, המייצג את דם הנרצח, שאמנם נרצח על ידי מישהו מן העיר, אולם שלא בידיעת רשויות העיר. רחיצת הידיים מעל "הַדָּם הַזֶּה" מבטאת את נקיון כפיהם של רשויות העיר ממעשה הרצח ומקשר לרוצח. למרות ש"דָּם נָקִי" (ח) רובץ על בני העיר, מכל מקום תפילתם של כל זקני העיר תסייע לכפרה על הדם שנשפך.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת