אתרח'סיס והמקרא

סיפור המבול מופיע בווריאציות שונות ומגוונות בספרות המזרח הקדום. הסיפור מופיע במיתוס 'אתרח'סיס' הנקרא כך על שם הגיבור שניצל מן המבול. לא נוכל כאן להיכנס לפרטים של היצירה ההיא בהשוואה לסיפור המבול במקרא, אך מעניין לבחון בקצרה את הסיבה למבול, לפי המיתוס המסופוטמי אתרח'סיס ולהבדיל לפי המקרא. (התרגום של אתרח'סיס על פי ש' שפרה וי' קליין, בימים הרחוקים ההם, עמ' 88-130).

באתרח'סיס הסיבה למבול היא די טכנית. לפני שהוא מתאר את הבעיה שהובילה למבול, במיתוס מובא שבני האדם התרבו בארץ: "טרם יעברו מאתים ואלף שנה/ ותפרץ הארץ, האנשים התרבו". למעשה גם במקרא לפני סיפור המבול, התורה מביאה נתון זה: "וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם" (א).

אלא שההמשך מאוד שונה, כך באתרח'סיס: "הארץ נהמה כמו פר/ מקול שאונם נבהל האל". בני האדם עושים רעש בארץ והרעש ההוא מפריע לאלים. כך אנליל, אל הסער המסופוטמי מתלונן: "שמע אנלל צעקתם/ אמר אל האלים הגדולים/ 'כבדה צעקת בני האדם/ מקול שאונם נדדה שנתי'" – האל הגדול אנליל לא מצליח לישון בעקבות הרעש של בני האדם והוא מנסה לחשוב על פתרון: "הכריתו לאנשים מזון לו ימעט ירק רעבונם". הניסיון להרעיב את בני האדם לא מצליח ולאחר ניסיונות נוספים לפתור את בעיית השינה של האלים, אנליל מציע להביא את המבול: "פתח אנליל את פיהו וידבר/ אמר אל מפחרת כל האלים/ 'לכו ונשבע כלנו שבועה על המבול!'" האלים כולם מגיעים להסכמה להביא את המבול לעולם, וזאת כאמור מכיוון שבני האדם מפריעים להם לישון.

במקרא, להבדיל, הסיבה שונה לחלוטין: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (ה-ז). במקרא הסיבה להבאת המבול היא מוסרית-ערכית. האדם עושה רע בעולם ולכן יש למחות אותו. לה' לא מפריע כלל שהאדם נמצא בעולם, להיפך, הוא מעוניין שהאדם יהיה בעולם, אך שיעשה מעשים טובים ורצויים.

כמובן שההבדל העקרוני בין הסיבות האלה קשור לתפיסת האל במקרא ובמסופוטמיה. האלים המסופוטמיים הם בעלי תכונות אנושיות: צריכים לישון, לאכול ויש להם רצונות ודרישות כמו האדם ולכן הם גם מבקשים לפגוע באנושות כאשר היא מפריעה להם. בניגוד לאלים המסופוטמיים המוגבלים על ידי הטבע הקב"ה לא מוגבל כלל, הוא לא רעב ולא עייף וכך הדרישה שלו מהאדם גבוהה יותר: דרישה מוסרית וערכית ולא טכנית.