כדי לעמוד על גדולתו וייחודו של אלישע לא די היה בראייה, אלא צריך היה הבנה פנימית. הבנה פנימית זאת היתה חלק מגדולתה של האשה השונמית - "הנה נא ידעתי כי איש אלוקים קדוש הוא" (ט).
"ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם ושם אשה גדולה" (ח). גדולתו של איש נמדדת על ידי הבריות בגודל עושרו ושלטונו. אבל הגדרה זו אינה הולמת את תיאור האשה כאן, שרכושה בידי בעלה, והוא ששלט בו והפעיל את הקוצרים. גדולתה מתבררת מתוך העניין. האשה עומדת במרכזו של הפרק, בעוד שבעלה נשאר בו אישיות שולית חסרת פנים.
הוא איש מעשה השקוע ראשו ורובו ברכושו, אבל משום כך נשאר דמות משנית וחסרת חשיבות, ואילו האשה מופיעה כבעלת יוזמה, נמרצת ופעלתנית, הדמות הקובעת בבית, המעצבת את הליכותיו ותכניו. את מרצה זה הקדישה השונמית למצוות ומעשים טובים, לעשיית חסד.
חסדה המקרי עם אלישע שעבר בשונם חולל בה מיפנה. את הקשר הארעי הפכה האשה לקשר של קיימא, מפעם לפעם נקשרה יותר אל הנביא ונדבקה בקדושתו, עד שזו הפכה לציר מרכזי בחייה והיא קבעה בביתה מקום מיוחד לנביא - עליית קיר.
"הנה נא ידעתי כי איש אלוהים קדוש הוא" (ט). בההתקשרותה אליו זכתה להכירו היכרות מיוחדת משלה, לראותו באור חדש. כל העולם ראה את מופתיו, נבואתו ותורתו, והיא ראתה את קדושתו נקיונו וטוהרו.
קדושה אינה דבר הניתן לראייה מוחשית, למשקל ולמדידה. כדי לעמוד על גדולתו וייחודו של אדם לא די בראייה, אלא צריך הבנה פנימית, "הנה נא ידעתי".
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן