ארץ אל תכסי דמי

"אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי" (יח) -

בשביל שיהיה זועק ודורש נקמה.

יש אומרים שצָפה שימות במהרה מחמת חליו, ובקש שלאחר מותו ינקם דמו שלו.

ויותר מסתבר שכִּיוון לדם בניו שנהרגו, שהוא דמו,

ואף כאן נעשה איוב לפה לכל אלה בכל הדורות שנהרגו על לא חמס. 

"וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי" (שם) -

אל יהי לזעקה מקום שתבלע שם, אלא תנסר בחללו של עולם בלי הפסק.

(דעת מקרא)

באזכרה לחללי השואה ביום הקדיש הכללי בעשרה בטבת, משתמשים בפסוק זה:

אֵל מָלֵא רַחֲמִים, דַּיַּן אַלְמָנות וַאֲבִי יְתומִים, אַל נָא תֶּחֱשֶׁה וְתִתְאַפֵּק לְדַם יִשרָאֵל שֶׁנִּשְׁפַּךְ כַּמַּיִם. תַּן מְנוּחָה נְכונָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלות קְדושִׁים וּטְהורִים כְּזהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים, לְנִשְׁמותֵיהֶם שֶׁל שֵׁשׁ מֵאות רְבָבות אַלְפֵי יִשרָאֵל, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, יְלָדִים וִילָדות, שֶׁנֶּהֶרְגוּ וְנִשְׁחֲטוּ וְנִשרְפוּ וְנִטְבְּחוּ וְנֶחְנְקוּ וְנִקְבְּרוּ חַיִּים בִּידֵי הַצּורְרִים. כֻּלָּם קְדושִׁים וּטְהורִים, וּבָהֶם גְּאונִים וְצַדִּיקִים, אַרְזֵי הַלְבָנון וְאַדִּירֵי הַתּורָה, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם. בַּעַל הָרַחֲמִים יִצְרר בִּצְרור הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָם, ה' הוּא נַחֲלָתָם, וְיִזְכּר לָנוּ עֲקֵדָתָם, וְיַעֲמד לָנוּ וּלְכָל יִשרָאֵל זְכוּתָם. אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָּמָם, וְאַל יְהִי מָקום לְזַעֲקָתָם. בִּזְכוּתָם נִדְּחֵי יִשרָאֵל יָשׁוּבוּ לַאֲחֻזָּתָם, וְהַקְּדושִׁים לַזִּכָּרון תָּמִיד נֶגֶד ה' צִדְקָתָם. יָבואוּ שָׁלום וְיָנוּחוּ עַל מִשְׁכָּבָם, וְנאמַר אָמֵן.