ניתוח הפרשה העוסקת בעבד ה' על פי ההנחה הפרשנית כי מדובר בעם ישראל שבגלות יאיר את הפרשה באור יקרות, שהאקטואליות שבה תפתיע את הקורא.
בבררו את נושא הפרשה, כותב אבן עזרא: "והנכון בעיני... שהוא ידבר על כל עבד השם שהוא בגלות; או יהיה "עבדי", כמו "ישראל עבדי" (ישעיה מ"א, ח)".
פירוש זה, המזהה את עבד ה' עִם עַם ישראל שבגלות, הוא המקובל על רוב הפרשנים, וניתוח הפרשה על פי הנחה פרשנית זו יאיר את הפרשה באור יקרות, שהאקטואליות שבה תפתיע את הקורא.
מה כוללת הפרשה? את תיאורו של עבד ה' - הוא ישראל בגלותו - כשהוא נתון לחרפה ולבוז; את התדהמה של הגויים בראותם את תהליך הגאולה של ישראל; ואת תהליך הגאולה והתקומה של ישראל העוזב את גלותו. נבחן את הפרשה על פי שלוש נקודות אלה:
היהודי נחשב למפלצת! "כאשר שממו עליך רבים, כן משחת מאיש מראהו, ותארו מבני אדם" (נ"ב, יד). אמונות העם של הגויים מניחות כי היהודי אין לו דמות אדם! אבן עזרא נותן לפסוק פירוש אקטואלי לדורו: "וזה דבר ידוע כי כמה גויים יש בעולם, שיחשבו כי צורת היהודי משונה מכל הצורות, וישאלו היש ליהודי פה או עין. כן בארץ ישמעאל ובאדום".
זאת ועוד: הנביא אומר (בשם הגויים) - "נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חולי, וכמסתר פנים ממנו - נבזה ולא חשבנוהו" (ג) - הפסוק אינו ברור: מי הסתיר פנים ממי? אבן עזרא מעיר גם כאן: "יש עד היום הזה גוי, כאשר יראה יהודי, יסתיר פניו ממנו".
ופסוק נוסף: "נגש - והוא נענה. ולא יפתח פיו. כשה לטבח יובל, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו" (ז). על פסוק זה, המתאר את היהודי מעונה וסובל ומובל לטבח ואין הוא פותח פיו מעיר אבן עזרא: "אין צורך לפרש זה. כי כל יהודי כן הוא בגלות. כי בשעה שיעונה, לא יפתח פיו לדבר".
האם אין רוח אקטואלית נושבת מפירוש זה ומפסוק זה, המתאר את היהודי החי על פי מערכת חוקים מיוחדת, מפלה, ואין הוא מעז להתקומם נגדה, כי איש לא יושיעו?
העניין השני הוא תדהמת הגויים - גאולת ישראל מעוררת תדהמה אצל הגויים: "עליו יקפצו מלכים פיהם, כי אשר לא סופר להם ראו, ואשר לא שמעו התבוננו" (נ"ב, טו) - המלכים סוגרים את פיהם מרוב תדהמה: עם ישראל, בניגוד לכל ההנחות והאמונות - מתעורר! והם קוראים בתימהון: "מי האמין לשמועתנו; וזרוע ה' על מי נגלתה?!" (א) אם נזכור כי שפלותם של ישראל הינה - לטענת הנוצרים - עונש על כך שישראל לא קיבל את מרות הנוצרי; וכי שפלותם היא היא הוכחה לצדקת הנצרות, ניתן משמעות אקטואלית גם לתדהמה של הגויים: אין יתכן שעם ישראל "ירום ונישא וגבה מאוד" (נ"ב, יג) - הרי עובדה זו נוגדת את יסודות האמונה הנוצרית!
ולבסוף, מופיע תיאור הגאולה והתקומה הכולל שלושה מרכיבים: התעוררות ישראל: "הנה ישכיל עבדי, ירום ונישא וגבה מאוד" (נ"ב, יג); רציפות הגאולה לעתיד: "יראה זרע, יאריך ימים, וחפץ ה' בידו יצלח" (י); וניצחון על סביבותיו: "לכן אחלק לו ברבים, ואת עצומים יחלק שלל" (יב).
שלושה רעיונות מצאנו בפרשת שלפנינו, ושלושתם כמו מדברים אלינו היום, מהווי חיינו ותקוותנו: תיאור האנטישמיות מחד; תיאור הגויים שאינם יודעים כיצד לעכל אותנו, מאידך, ותיאור הגאולה והתקומה, שאנו צופים להם בחרדה ובאימה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת