איסור "לא תחמוד" מונע מהאדם להזיק לחברו, אך בעיקר מלמד אותו שיש לו אפשרות לשלוט אפילו ברגשותיו ובמחשבותיו.
מהו טעמו של איסור "לא תחמוד"? אם אדם איננו מזיק בפועל לחברו, מדוע אסור לו לחמוד? וכיצד אפשר לצוות אותו על מחשבותיו ורגשותיו?
הרמב"ם אומר שנאסר על האדם לחמוד כדי שלא יגיע מתוך כך להזיק לחברו.
קאסוטו מסביר שהתשוקה עצמה היא בעייתית, ונחשבת כהסגת גבול ומזיקה.
אולם, ניתן להבין גם אחרת: איסור זה נועד לחנך את האדם עצמו ולהביאו לטהרת הנפש, לזיכוכה מתשוקות פסולות המעכירות אותה.
אולם, כיצד ניתן לצוות על האדם שלא לחמוד, כאשר הוא רואה דבר טוב ויפה שהוא היה רוצה שיהיה שלו?
בעל ספר החינוך (בפרשת ואתחנן מצווה תט"ז) עמד על שאלה זו, שהיא באמת השאלה החשובה מבחינה חינוכית-מעשית:
"כי האמנם ביד האדם למנוע עצמו ומחשבותיו ותאוותיו מכל מה שירצה, וברשותו ובדעתו להרחיק ולקרב חפצו בכל הדברים כרצונו, ולבו מסור בידו, על כל אשר יחפוץ יטנו.
והשם, אשר לפניו נגלו כל תעלומות, חופש כל חדרי בטן, רואה כליות ולב, אין אחת - קטנה או גדולה, טובה או רעה - מכל מחשבות האדם נעלמת ממנו, ולא נסתרת מנגד עיניו, ישיב נקם לעוברי רצונו בלבבם, ונוצר חסד לאלפים, לאוהביו המפנים לעבודתו מחשבותם. שאין טוב לאדם כמו המחשבה הטובה והזכה, כי היא ראשית כל המעשים וסופן. וזהו לפי הדומה עניין 'לב טוב' ששיבחו חכמים במסכת אבות (פ"ב מ"ט)".
בדברים אלו משמיע בעל ספר החינוך את בשורת החירות הגדולה לאדם. לא רק ביחס למעשים שיעשה האדם הוא בעל בחירה חופשית, אלא גם ביחס למחשבות שיחשוב ולרגשות שירגיש יש לו בחירה חופשית גמורה. עולמו הפנימי של האדם - בידיו הוא. "לבו מסור בידו, על כל אשר יחפוץ יטנו". אמת זו נאמרת ביחס לכל שעה נתונה שבה עומד האדם במבחן אל מול יצר החמדה או כל יצר אחר: יכול הוא להסיר את החמדה מלבו ולא לעבור על 'לא תחמד' ועל 'ולא תתאוה'.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון