חז"ל מלמדים אותנו שיש להישמע לחכמי ישראל אפילו אם הם אומרים על ימין שהוא שמאל. יש שהסבירו דרישה זו בכך שפרשנות התורה נמסרה לחכמים והמושג 'טעות' אם כן פחות רלוונטי. אחרים הדגישו את הממד הממסדי הבא למנוע אנרכיה.
בהתייחסה לחובה לציית לשופטים אומרת התורה:
"על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (יא).
הפסוק הזה ידוע בעיקר בזכות הדרשה שנאמרה עליו בספרי: "'ימין ושמאל' - אפילו מראים בעיניך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל, שמע להם" (ספרי שופטים קנד).
כוונת הספרי היא שעליך להישמע לחכמי ישראל, גם כשהדברים שהם אומרים נראים בעיניך כסותרים את ההיגיון. מדוע? למה עלינו להישמע לחכמים, כנגד ההיגיון שלנו?
בין חכמי ישראל יש כמה כיוונים לתשובה. כיוון אחד לתשובה מדבר על סמכותם של חכמי ישראל לחוקק את ההלכה, ומדגיש את ההיבט ההרמנויטי (פרשני). המושג "טעות" במובן מסוים לא שייך כשמדובר על פרשנותם של בית הדין הגדול למצוות התורה. הרמב"ן כתב: "על משמעות דעתם נתן לי התורה". כלומר: הקב"ה מראש הגדיר שחכמי ישראל הם הפרשנים המוסמכים של התורה. לכן כל הוראה שלהם היא אמת; היא מקבלת תוקף של דבר ה'. גם אם יש פרשנות אחרת, סבירה יותר, לתורה שבכתב, דווקא הפרשנות של חכמים היא שמתקדשת.
כיוון אחר מדגיש את הממד הממסדי. כדי למנוע אנרכיה, התורה מצווה אותנו לשמוע לבית הדין הגדול, גם כאשר אנו בטוחים שהם טועים. כך ניסח זאת בעל ספר החינוך:
"טוב לסבול טעות אחד, ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת וחילוק לב העם והפסד האומה לגמרי" (מצווה תצו).
ההיגיון הזה שייך לא רק בנוגע לחכמי ישראל, אלא ביחס לבעל הסמכות המדינית המקובלת בכל חברה ובכל תקופה. כמובן, אם בעל הסמכות יורה לנו לאכול חזיר, לא נשמע לו. אך בדרך כלל אנו חייבים לציית לשלטון גם כאשר הוא טועה, כדי למנוע את התפוררות החברה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'פרשות' בהוצאת מעליות