בשעה שמתרחש אסון כבד בעולם, לא עלינו, עולה שאלת הסולידריות הבינלאומית והצורך להושיט עזרה למקומות הזקוקים לכך. האם יש ביכולתנו לפטור עצמנו מלהיות שותפים בטענות כגון "עניי עירך קודמים", סדר עדיפויות בהקצאת משאבים וכדומה?
בשעה שמתרחש אסון כבד בעולם, לא עלינו, ועולה שאלת הסולידריות הבינלאומית והצורך להושיט עזרה למקומות הזקוקים לכך – נשמע לא אחת מנגנון הגנה, הפוטר אותנו מלהיות שותפים בכך.
התורה מביאה לידי ביטוי גם צד אחר של המטבע – קיצוני מאוד. אברהם אבינו מתייצב מול הקב"ה ונאבק על שרידותם של אנשי סדום, שהם רעים וחטאים לה' מאוד.
הנצי"ב, בהקדמתו הידועה לספר בראשית, מדגיש מאוד את הנקודה הזו: "וזה היה שבח האבות - שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אומות העולם, אף שהיו עובדי אלילים מכוערים, מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה".
מעשיו של אברהם אבינו מהווים המשך לייעוד שהטביע בו ריבונו של עולם כבר בהתגלות הראשונה: "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (י"ב, ג). אנו מבקשים להוסיף אור בעולם ולהיטיב בו, ואנו אפילו כואבים את ההשמדה הצפויה של אנשי סדום. קל וחומר, שאם אפשר לעזור בעולם ולחלוק עימו את מה שהיטיב ה' לנו, יש לעשות זאת במידה האפשרית. בוודאי שיש להתחשב בהקצאת המשאבים, ולקיים קודם את "וחי אחיך עמך". אולם ההולך בדרכי האבות וקורא בשם ה' לומד גם על האחריות שיש לו כלפי העולם כולו, ועל ההטבה שעם ישראל נקרא להיטיב בעולם.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר ישיבת ההסדר אורות שאול