אנשי שנאה

מזמור ק"ט הוא הפתעה לקורא בספר תהילים. המתפלל במזמור יוצא בשצף ובקצף כנגד רודפיו, ומקללם - אותם ואת משפחתם - בכל קללה אפשרית, ודומה שאין אוסף קללות מרוכז כל כך בכל המקרא. מה קרה, ומה עשו למחבר המזמור שכה יצא זעמו? הקורא את המזמור נזכר בנביא ירמיהו שלעיתים התפלל למען העם, אך בפעמים אחרות התפלל שה' ינקום את נקמתו - "וַה' צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי" (ירמיה י"א, כ), ועדיין קובץ קללות מרוכז כל כך לא מצאנו בכל חלקי המקרא. אנו איננו יכולים לענות על השאלה, אך ננסה לתאר את אותם רשעים ועולמם מתוך קריאת המזמור.

במזמור - ל"א פסוקים, הפסוק הארוך ביותר במזמור הוא פסוק טז שהוא גם נקודת האמצע של המזמור - לפניו ולאחריו חמישה עשר פסוקים: "יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד וַיִּרְדֹּף אִישׁ עָנִי וְאֶבְיוֹן וְנִכְאֵה לֵבָב לְמוֹתֵת" (טז). המחבר מציג עצמו כעני ומכאן שרודפיו עשירים שאינם רואים את שברון ליבו ("וְנִכְאֵה לֵבָב") והם מנסים להורגו. העיקר הוא הרישא של הפסוק - "יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד" - אין בעולמם חסד!

המתפלל מתאר עולם של אהבה אל מול עולם של שנאה -
"וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם
תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה
וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה תַּחַת טוֹבָה וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי" (ג-ה)

אין אנו יכולים לשחזר את הסיפור בשלמותו אך אנו יכולים לדמיין איש טוב ואוהב שאנשי בליעל לועגים בשנאה לאהבתו ומנסים להפילו. בתוך כך באה מקבילה מעניינת: 

"תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה" (ד) 

המילה 'אהבה' מקבילה למילה 'תפילה' ומכאן שאין יכולה להיות תפילה אמתית שאינה אהבה. המתפלל היה בטוח שהם רואים את אהבתו ואת מסירותו אליהם, אך הם ערלי לב לאהבה שלא נגעה בם, ובלעג ובציניות הם בוגדים בו ומנסים להפילו ולהורגו. אכזבתו זו מביאה אותו לכעס ולתפילה לא-לוהיו להצילו.

פעם אחר פעם הוא מתאר את שנאתם, ואין כאן רק תיאור מה עבר עליו אלא תיאור מי הם אויביו - אנשי שנאה, ואילו הוא דבק בא-לוהיו שתומך באביונים - "כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ" (לא), ועזרתו של ה' אינה אלא חסד ואהבה. הוא המתפלל יודה לא-לוהיו - "אוֹדֶה ה' מְאֹד בְּפִי וּבְתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ" (ל). הודאה זו אינה רק תשלום חוב, אלא הוויה אחרת מעולמם של הרשעים שאין בו תפילה והודאה אלא שנאה.

באדיבות אתר 929