כאשר משה מתאר בפרקנו את דור המדבר הוא מכנה אותם "אנשי המלחמה". נראה שפשר השימוש בלשון זו טמון בביקורת על דור זה שפחד מן המלחמה, זאת בניגוד לדור החדש שהאמין בה' ולא נרתע ממלחמה עם סיחון ועם עוג.
משה מתאר את מסע העם לכיוון ארץ ישראל, לאחר שנות השהייה הארוכות במדבר. משה מדגיש, כי רק לאחר שמתו אחרוני הנשארים מן הדור שיצא ממצרים, אפשר היה להמשיך את המסע: "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם... וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם..." (יד-טז).
השימוש הכפול בביטוי "אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה" מעורר תמיהה: למי בדיוק מכוון משה בביטוי זה, ומדוע הוא משתמש בו? רשב"ם כתב שהכוונה היא לכל דור המרגלים שנענש במדבר, והכינוי "אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה" מתייחס לעובדה שהעונש של דור המדבר היה דווקא לכל אלו שהיו "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה" (במדבר י"ד, כט), שהוא, כידוע, גילם של יוצאי הצבא בישראל.
הקושי בפירוש זה הוא שעל פיו היה ראוי יותר לקרוא להם "יֹצְאֵי צָבָא", ולא "אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה" – ביטוי שאינו נזכר במסגרת ההתייחסויות השונות בתורה לגיל עשרים. נראה, שפרשתנו מציגה את מעלתו של הדור השני על פני הדור הראשון: בעוד שהדור הראשון פחד מן המלחמה עם עמי כנען, הרי שהדור השני האמין יותר בה'. הדור השני נענה לציווי ה' – "הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה" (כד), ולא נרתע ממלחמה עם סיחון (לב-לג) ועם עוג (ג').
משום כך, יזכה דור זה להיכנס לארץ, תחת הנהגתו של יהושע בן נון, שאליו אומר משה בפסוקים המסיימים את הפרשה: "עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה כֵּן יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה. לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם" (ג', כא-כב)
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת