אני מתפטר!

ירבעם הוא בן שבט אפרים, וגדל כיתום בבית אמו האלמנה. מפני כישרונותיו מינה אותו שלמה על "סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף" (כח) – על עבודות המס של בני שבטו.
כל עוד גייס שלמה את העם לעבודת בניית המקדש ולבניין ביתו – קיבל העם את סבל המס על עצמו בהסכמה, ועל כן לא השמיע כל הסתייגות. אולם בימי זקנתו של שלמה המקדש כבר בנוי לתלפיות, ואף ארמון שלמה עומד על תלו, ורק בניית המילוא וסגירת פרץ חומת עיר דוד עומדים על הפרק – מין סרח עודף של המעשים הגדולים שכבר נעשו. בשלב זה פקעה הסבלנות והעם חש מנוצל שלא בצדק.
ירבעם חש ששלמה משתמש בו למימוש מדיניות הפוגעת בבני שבטו שלו. הוא חש שותף-בעל-כורחו למדיניות של עשיית עוול לאחיו. הן הרקע האישי שלו כיתום שחי בתנאים קשים בילדותו, הן הרקע השבטי שלו כבן שבט אפרים והן יושרו האישי, מביאים אותו להתקומם כנגד התפקיד שהוא ממלא, שהעלה אותו שלא בטובתו לבעל משרה בכירה במנגנון המס של שלמה.
מה עושה בימינו פקיד ממשלתי בכיר או קצין בכיר בצבא שאינו מזדהה עם מדיניות הממשלה שאותה הוא משרת? הוא מתפטר מתפקידו מטעמי מצפון, וזוכה בכך לכבוד ולתהילה בדעת הקהל. לעתים הוא גם מצטרף למפלגת אופוזיציה, ומנהל מאבק נגד הממשלה ונגד מדיניותה.
אולם בשלטון אוטוקראטי, כשם שהיה השלטון בממלכת ישראל בימי שלמה, התפטרותו של פקיד בכיר וסירובו למלא את תפקידו מטעמים של הסתייגות פוליטית ומצפונית, הרי הם הרמת יד במלך, והם מטופלים במלוא חומרת הדין.
ירבעם "יצא מירושלים" - הסתלק מתפקידו בירושלים, וחזר לעירו, או כפי הביטוי השגור בימינו, הוא 'הניח את המפתחות על השולחן'. על עזיבה זו, המהווה התרסה כנגד שלמה, ביקש שלמה להרגו, ועל כן ברח ירבעם למצרים.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון