אני - ולא שליח

בסיומה של מכת חושך מגיע פרעה לשיא חדש ביחסו השלילי כלפי משה. פרעה מזהיר את משה: "אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי, כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת" (י', כח). נראה, כי גם משה ראה בחומרה תגובה זו, ועל כן אמר לפרעה: "כֵּן דִּבַּרְתָּ, לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ" (שם, כט).

אולם, מיד לאחר מכן, בפרקנו, מודיע הקב"ה למשה שעדיין לא תמו המכות: "עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה" (א). לאחר מכן מסופר, שמשה פונה אל פרעה ומודיע לו על מכת בכורות, שבסיומה: "וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא" (ח). אך פנייה זו, המבשרת על מכת בכורות, נראית כסותרת את דברי משה לאחר מכת חושך, שלא יוסיף עוד לראות את פני פרעה! כיצד ניתן לבאר את היחס שבין דברי משה לבין הציווי על מכת בכורות?

המדרש אומר, שהתגלותו הנוספת של הקב"ה למשה בעניין מכת בכורות הייתה באותו מעמד עצמו, ובאופן חריג בבית פרעה, כדי שניתן יהיה להביא את הנגע הנוסף בלא לגרום למשה שדבריו לא יתקיימו: "אמר הקב"ה: מה עדיין מתבקש לי להודיע לפרעה מכה אחת! מיד קפץ עליו אלהים, כביכול נכנס בפלטין של פרעה בשביל משה שאמר לו לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ, שלא ימצא בדאי" (שמות רבה פי"ח).

מכאן נראה, כי דבריו של משה היו שלא כדין, והצריכו את הקב"ה, כביכול, להיכנס לבית פרעה ולהודיע שם על המכה הנוספת הצפויה. המסר העולה מסיפור זה הוא, שיציאת מצרים הייתה תהליך נסי מופלא, המונהג כולו בידי הקב"ה, ואל לו לבשר ודם – ואפילו למשה – לצפות את דרכיו של תהליך זה.

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'נקודת פתיחה' בהוצאת מכון צומת