ישנם שני סוגים של אנטישמיות - אחת הבאה מבורות וחוסר הבנה, ואחת הבאה מעיוות מוסרי. ויש גם דרכים שונות להתמודד עימן, כפי שמציע המזמור שלפנינו.

 

שאלות שמעסיקות אותי כשאני פותחת את הפיסבוק, או את החדשות, הן: מדוע יש אנטישמיות? למה הגויים מחליטים לשנוא אותנו ללא סיבה? ובנוסף, איך אנו יכולים למנוע את האנטישמיות הזאת?

הפסוק הראשון במזמור שלפנינו שואל גם הוא על מטרת הגויים המחליטים לבחור במלחמה ריקה נגד ה' ועמו - "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק" (א).

יש שתי אפשרויות לזמן ההתרחשות של המרד הזה:

חז"ל דורשים שהמרד של הגויים יקרה באחרית הימים,

פרשנים דורשים שהמרד הוא מרד של אחד הגויים שנלחם בעם ישראל בימי דוד.

לעניות דעתי, ניתן ללמוד מהעובדה שלא קיים ציון זמן במזמור שמדובר באנטישמיות הכללית המתמשכת בכל הדורות ועד ימינו. וגם האנטישמיות בימינו נובעת ממקום ריק, מקום חסר ערכים.

בהתחלה אנו רואים שה' כלל לא מפחד מהתגלויות השנאה האלה, הוא לועג להם, כי הם אינם השולטים "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק אֲדֹנָי יִלְעַג לָמוֹ" (ד).

ואז מגיע המענה, הפתרון: שני פעלים נדרשים בשלב הראשון: "השכילו" ו"הִוָּסְרוּ". ושניהם מסמלים תגובות שונות:

המלה "השכילו" מלמדת על כך שהאנטישמיות לעיתים נובעת מחוסר הבנה. הפתרון פה, לפי המלבי"ם, הוא פתרון של תשובה מאהבה - הגויים יבינו אותנו ואז יאהבו אותנו. אנו יכולים לראות שלפעמים נדרש מאיתנו לפתור את האנטישמיות על ידי הסברת האמונה שלנו, והחזון שלנו.  

לעומת זאת השימוש במילה "הִוָּסְרוּ" מלמד על לימוד מוסר, על ייסורים. אנו רואים שהאנטישמיות היא לפעמים ההפך ממוסריות, ואין לה לגיטימציה. מקורה אינו בחוסר הבנה, אלא בעיוות מוסרי. המלבי"ם אומר שזאת תשובה מיראה - הגויים יפסיקו להאמין באנטישמיות על ידי כניעה לחוקי המוסר או לעונשים חמורים, הנצרכים בגלל חוסר מוסריות מאוד גדולה.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער