אפשר שהכתוב מאריך בסיפור מרגלי יהושע בעיקר כדי ללמדנו על דמותה של רחב שעקרה עצמה מעמה ונשתלה בתוך עם ישראל. במעשיה לימדה שלוּ רצו עמי כנען היו מסוגלים גם הם לזנוח את מעשיהם ולקבל עליהם עול מלכות שמים וישראל.
ספר יהושע נפתח בסיפור המרגלים ורחב; סיפור דומה חוזר בפתיחת ספר שופטים, שם עזר אחד מתושבי בית-אל לבני יוסף לחדור אל העיר. בשני המקומות הדגיש הכתוב שמתוך עמי כנען קמו אנשים לסייע לכיבוש, עם ישראל הסתייע בכניסתו לארץ בכוחות מבפנים שהודו בעליונותו ואמונתו. בכל המקרים נחשב הדבר למסייעים ועם ישראל שילם להם כפועלם וגמל עמם חסד.
מעשה החסד לא נחשב לרחב לחולשה ולבגידה באחיה בני עמה, כי לא הייתה זו בגידה פחדנית ואינטרסנטית, אלא מעשה של אמונה וקבלת עול מלכות שמים שלוּוה בהסתכנות למען ישראל. רחב ראתה בהופעת ישראל וגאולתם גילוי שכינה. בראייתה העמוקה והרחבה חרגה מתפיסת אנשי דורה ומקומה והבינה את עומק המאבק ואת סופו הוודאי, ובאמנותה עקרה את עצמה מעמה ונשתלה בתוך ישראל. בכך יצאה מכלל עמה, אבל לימדה בכך על הכלל כולו: אילו רצו בכך היו כולם מסוגלים להגיע לחקר האמת ולקבל עליהם עול מלכות שמים וישראל.
ישראל לא נשאו נפשם למלחמה; הכנענים הם שבחרו להילחם בישראל והוחרמו. משום כך העלה הכתוב על נס את זכרה של רחב, שיצאה מן הכלל בתגובתה הנכונה. חכמים לא הסתפקו בהשתלבותה של רחב בישראל, אלא העידו על שהגיעה אל פסגת ההצלחה – נישאה ליהושע והעמידה נביאים וכהנים: "רחב הזונה נתגיירה ונשאה ליהושע. שמּנה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה, ואלו הם: נריה, ברוך, שריה, מחסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל, שלוּם" (מגילה י"ד, ע"ב).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז וענווה – עיונים ביהושע שופטים', בהוצאת מדרשת הגולן