"אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ ה' יִסְעָדֵנִי
בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי" (יח-יט)
בסוף שנות השלושים הגיע פליט יהודי מפולין להונגריה. הוא סיפר לילדים על ר' מאיר שפירא מלובלין, מייסד ישיבת חכמי לובלין, מייסד רעיון הדף היומי, שהיה גם מלחין שירים עבור תלמידיו. בישיבת חכמי לובלין היו השירים דרך של חינוך ושל אהבת רעים. הפליט לימד את הילדים מהונגריה את השיר "אם אמרתי מטה רגלי...". בשנת 1944 מצא את עצמו מוישל'ה, אחד הילדים, בקרון בדרך לאושוויץ. בתוך הדוחק שסביבו מילאה אותו אימה. אביו נלקח לצבא ההונגרי. אמו ואחיו איתו בדרך אל הלא-ידוע. הנער מקשיב לשקשוק הגלגלים ובלבו עולה הלחן העתיק "אם אמרתי מטה רגלי..." ולאורך כל הדרך ממשיך מוישל'ה לשיר לעצמו את הלחן. הרכבת של מוישל'ה לא הגיעה לאושוויץ, מסיבה לא ידועה היא סבה לאחור ונשלחה למחנות המשפחה באוסטריה. הנער שרד וסיפר.
הסיפור מתוך האלבום "אחכה לו" - שירים וניגונים שהולחנו בשואה. מחקר ויוזמה: תמיר גרנות וחיליק פרנק