נבואת נחום על מפלת אשור איננה רק בשורת גאולה, אלא בעיקר אזהרה ליאשיהו שלא להתערב במאבקי המעצמות.

 

נחום ניבא בשנים שבהן מתבשלת תקוותו של יאשיהו על השתלבות ב"עולם המחר". יאשיהו הבין שאשור עומדת ליפול ובבל עומדת לרשת את מקומה, וסבר שכדאי להשתלב במאורעות האלה ולהצטרף למה שקוראים "כוחות המחר". כאשר מלך מצרים פרעה נכה יצא לעזרת אשור המתמוטטת, עמד יאשיהו במגידו ורצה לעצור בעדו, כדי שלא יוכל לעזור לאשור המתמוטטת וכדי לסייע לבבל, לכוח העולה. אבל תהפוכות ההיסטוריה סיכלו את תוכניתו, כיוון שבבל לא עלתה מיד, וכחמש שנים בין מפלת אשור לבין עליית בבל שלטו המצרים במרחב. ירמיהו חזה מראש את הסכנה, וכמו קודמיו דבק בעיקרון שאין לממלכת יהודה להכניס ראשה במאבק המעצמות. 
מסתבר, שגם נחום התנגד ליוזמת יאשיהו, מאותה סיבה. הוא אומר (א', ט): "מה תחשבון אל ה' כלה הוא עשה לא תקום פעמים צרה". כלומר ה' הוא המחולל את מפלת אשור. ובפרק ב' פס' א הוא מוסיף: "הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל כלה נכרת". אין זו סתם בשורת ישועה, כי אם אזהרה, כלומר: אם תחכמו, תיהנו מן השלום, ובלבד שלא תתערבו במהלך המאורעות של מאבק המעצמות. 
דברים דומים לאלה שמענו מפי ישעיהו ומפי נביאים אחרים. הנביאים התנגדו בדרך כלל להתערבות ממלכת יהודה בהתגוששות המעצמות. תפיסת הנביאים היא, שמכיוון שהייתה אימפריה ישראלית בימי שלמה, והיא לא עמדה בנסיון "ממלכת כהנים וגוי קדוש", ישראל חדלה להיות אימפריה, וכעת יש אימפריות נוכריות. במצב זה, ישראל לא צריכים להתערב בתהפוכות שביניהן. הללו מעל לכוחכם. כאשר ישראל יהיו ראויים לכך, אולי תחזור הגדולה. 
השליחות של נחום דומה לשליחות של ישעיהו ושל נביאים אחרים לפניו. זוהי שליחות אל הדור ההולך לקראת כישלון ולקראת סכנה. נחום מתאר בצבעים עזים מאוד את חורבן נינוה העומד לבוא, ומרמז שאלה הם מאורעות גדולים שמעל לכוחם של ישראל. כוחות אדירים מתנגשים, כוחות עצומים ונשגבים מעל לכוחכם, אל תתערבו! זהו מעשה גדול של קורא הדורות מראש.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת