אל תתערב

"מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹא לוֹ" (יז) -

המחזיק באזניים של כלב אשר עובר לידו ברחוב, מעצבן את הכלב וגורם לו לתקוף אותו, וכך מביא על עצמו נזק מיותר; כך גם אדם המתעבר, מתעצבן ומתערב בריב בין אנשים זרים, ריב אשר לא נוגע לו, גורם לשני הנצים לשנוא אותו, ומביא על עצמו נזק מיותר.

מהו "ריב לא לו"?

באופן מצומצם ניתן להסביר ש"ריב לא לו" הוא ריב בין שני אנשים זרים - ריב שאיננו נוגע לנו כלל.

הרעיון נכון במיוחד גם לגבי ריב בין מדינות זרות: הטוב ביותר הוא לא להתערב במלחמות כאלו, אלא לשמור על נייטרליוּת. ואכן, מדינות שהצליחו להישאר נייטרליות לאורך זמן, כמו שוודיה ושווייץ, נהנות משגשוג ושלווה.

ובהרחבה, "ריב לא לו" הוא לא רק ריב בין שני זרים, אלא גם ריב בינינו לבין אדם אחר, שהיה לפני זמן ארוך וכבר נשכח מהזיכרון, ואין טעם להזכירו ולעוררו מחדש. רב הונא פירש פסוק זה על יעקב אבינו - שכאשר חזר מארם נהריים אל ארץ כנען, שלח שליחים אל עשו אחיו, כדי לפייס אותו על המריבה הישנה שהיתה ביניהם. על פי ר' הונא, זו היתה טעות - יעקב לא היה צריך להזכיר לעשו שהוא קיים, כי בכך היה עלול לעורר מחדש את השנאה הישנה של עשו כלפיו (בראשית רבה עה ב).

האם באמת צריך להתעלם ממריבות ישנות, ולא לנסות להתפייס?

הרב יובל שרלו (שו"ת מורשת) כתב ש"הדבר תלוי מאוד בנסיבות, כמו כמעט כל דבר בענייני בין אדם לחבירו. אם ההנחה היא שהריב קיים והמתח הוא תמידי - יש צורך לפייס... אם ההנחה היא שעבר כבר הרבה זמן ומדובר בהקמת ארי מרבצו - יותר טוב שלא לומר דבר".

הגאון מווילנא פירש פסוק זה יותר בהרחבה, כמשל לכל ענייני העולם הזה, שהאדם עובד קשה ומתעצבן בגללם למרות שהם לא לו, הם לא יועילו לו בעולם הנצח.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר הניווט בתנ"ך