אל תבטחו באף אומה אחרת!

פרקנו הוא מהקצרים בפרקי הספר. ובתוך הפסוקים המעטים ישנה תחושה של מהלך גדול המתואר בתמציתיות רבה. השותפים לפרק, גם הם לא מועטים: שר הצבא של אשור, העיר הפלשתית אשדוד, מצרים וכוש, אנשי ישראל וכמובן הנביא עצמוֹ. הרקע המדיני והצבאי סוער כאשר אשדוד מרדה ככל הנראה באשור וצבא אשור מגיע אליה להכניעה. הנביא מנבא כאן על מפלתה הצפויה גם של מצרים ועל בושתם של ישראל שביקשו להישען על כוש ועל מצרים. האם פרק זה כה מתומצת כדי להכיל בקרבו עיקרון היסטורי כלשהו?

בהמשך לשאלתנו ראוי לציין פרט נוסף. הנביא ישעיהו מצטווה ללכת במשך שלוש שנים בעֵרוֹם חלקי (בלא הבגד העליון) ויחף. הליכתו יוצאת הדופן הזאת מכוונת להמחיש את הגלות המבישה הצפויה למצרים ולכוש: "וַיֹּאמֶר ה' כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹת וּמוֹפֵת עַל מִצְרַיִם וְעַל כּוּשׁ. כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפַי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם" (ג-ד). הבושה וההשפלה הצפויות למצרים קשות והנביא מקבל על עצמו לבטא באמצעות לבושו את מצבה העתידי. אין זה פשוט ומקובל בכלל שנביא ישראל כה יזדהה עם גורל של לאום אחר.

נדמה שפרקנו מבקש להעביר בתמצות ובריכוז את המבנה המדיני השביר סביב ישראל. הן המעצמות והן העמים האחרים מצויים בתהליך מתמיד של מאבקי שליטה וסכנת התפרקות וחידלון. המשגה העברי הוא לבחור מכל אלה בעל ברית ולהתייחס אליו כאל משענת איתנה ויציבה. ההבדל בין יחסים ידידותיים ושיתופי פעולה, לבין התבטלות לאומית הוא רב ומשמעותי. הנביא צופה שאותם אלה בישראל אשר סומכים בלא סייג על מצרים עתידים להישבר ולהתבייש. ולא רק זאת, אלא שהוא מכנה את הישות העברית "האי" לא מפני המבנה הגאוגרפי אלא מפני המציאות הרוחנית והמדינית: "וְאָמַר יֹשֵׁב הָאִי הַזֶּה בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה כֹה מַבָּטֵנוּ אֲשֶׁר נַסְנוּ שָׁם לְעֶזְרָה לְהִנָּצֵל מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֵיךְ נִמָּלֵט אֲנָחְנוּ" (ו). האי הוא תחושה נפשית יותר ממבנה גאוגרפי והמסקנה שאין לבטוח באומה אחרת כמושיעת ישראל הכרחית אך גם לא פשוטה. את האי המוקף הזה מבטא פרק קצר ועקרוני.

באדיבות אתר 929