אלפיים ושלוש מאות שנים?

לאחר חלום ארבע החיות, דניאל מתאר חזון נוסף. בהמשך הכתובים מופיע הסבר מפורט לגבי הנמשל. על פי דברי המלאך בפסוקים כ-כה, משל האיל וצפיר העזים מתייחס למאבק בין מלכות פרס לבין מלכות יוון בתקופת כיבושי אלכסנדר מוקדון, ובהמשך להתפתחות הממלכות שהקימו יורשיו. כמו כן, מדובר שם על הרדיפות כנגד עם ישראל בימים שלפני מרד החשמונאים.

רש"י ביאר את עיקרו של הפרק על מלכות רומי וגזרותיה עד החורבן. ראב"ע נצמד אל עיקר פשוטו של החזון, על מלכות בית סלווקוס ועל אנטיוכוס. כך פירשו גם רלב"ג ור"י אברבנאל (מעיין ט, תמר ד). אלא שבדבר חישובי הגאולה הנגזרים מן החזון, הפליגו המפרשים אל הקץ העתידי הרחוק. עד שהיו שחישבו את 2300 השנים מיום בניית הבית השני בשנת ג' ת"ח, והגיעו לשנת ה' תש"ח, שנת הקמת מדינת ישראל.

נשוב לדרכנו, שביארנוה לעיל פעמים מספר. אפשר שדניאל לא הרחיק ראות לאלפי שנות עתיד. יתכן שבאותה תקופה, הגאולה לא הייתה אמורה להיות כל כך רחוקה. עוד נזכיר, שהחזון דן על צפיר העזים, מלכות מוקדון-יוון וגזרותיה, והעתקת החזון להבדל של 2300 שנים מכל נקודה שהיא, מסיט אותנו ממלכות זו. אפשר שראב"ע בפסוק כה התקשה בכך, ולכן העלה את האפשרות ש-2300 הם ימים ולא שנים. אנו נלך מעט בעקבות ראב"ע בניסיוננו להוסיף פירוש נוסף על פירושיהם של הני רבוותא, אך נבור לנו את שבילנו הצר בצד דרכו הרחבה של ראב"ע ודרכם הרחבה של כל הגדולים שהוזכרו. אין מדובר כאן לא על ימים ולא על שנים. מדובר כאן על תמידים, קרבנות התמיד שבבית המקדש. אפשר שזהו פשר "ערב בקר" (יד), שהרי יש תמיד של בוקר ויש תמיד של בין הערביים. הם שהושבתו, והם שעתידים להתחדש.

ספר החשמונאים מלמד אותנו, שהיוונים שלטו במקדש והשביתו את עבודתו מעט יותר מ-3 שנים. הבה נניח כהנחה ספקולטיבית ללא ראיה, הנחה אפשרית, ש-2 מבין שנות המאבק היו מעוברות (כמו השנים 6-8 או 17-19 למחזור העיבור שלנו, מחזור 19 השנים). שנה מעוברת ממוצעת היא 384 יום. שנתיים כאלו הן 768 ימים. נוסיף להן שנה אחת רגילה, כ-354 יום. סכום הימים הוא 1122 ימים. נוסיף להם כ-17-18 ימים, מיום ט"ו בכסלו עד לסיום חנוכת הקודש בב' או בג' בטבת. בסך הכול קיבלנו 1139 ימים. בימים אלו אמורים להקריב 2278 תמידים, שהם בערך 2300, ופעמים רבות המקרא מעגל למאות ולאלפים. תמידים אלו הושבתו, וישובו עם הגאולה וחידוש מלכות ישראל העצמאית, וכמו שאכן קרה בתחילת עלייתו של בית חשמונאי.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך הספר 'דניאל - גלות והתגלות', בהוצאת תבונות