כשאליהו עוצר את הגשמים הוא פורץ למרחב האלוקי. חז"ל מגלים לנו שה' מגביל את אליהו כדי שלא יִטשטש הפער בין האדם לה' - בשביל להחיות את המת אליהו צריך לוותר על המפתח של הגשמים.
לאחר שאליהו פרץ בסערה אל הספר בהכרזה - "חַי ה'... אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם-לְפִי דְבָרִי" (י"ז, א), פותח פרק י"ח עם הכרזה של ה' אל אליהו: "וּדְבַר-ה' הָיָה אֶל-אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר לֵךְ הֵרָאֵה אֶל-אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה" (א).
זו מול זו עומדות שתי ההכרזות - הכרזתו הזועמת של אליהו וההכרזה מלאת הרוך של ה'. אליהו לקח, ה' נתן. שתי הפתיחות הללו המנגידות בין התנהגותו של אליהו להתנהגותו של ה' עומדות, כך נראה, ביסוד המדרש הבא:
"ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית" (י"ז, יז)
ביקש (=אליהו) שיותן לו מפתח של תחיית המתים
נאמר לו: שלש מפתחות לא נמסרו לשליח - של חיה (=יולדת) ושל גשמים ושל תחיית המתים, יאמרו שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב?
הבא את זו וקח את זו - דכתיב (י"ח, א) "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר".
(תלמוד בבלי סנהדרין קיג, בתרגום לעברית)
שלושה מפתחות לא נמסרו בידי אדם. שלושה מפתחות שכל אחד מהם אחראי על תחנה אחרת בחייו של האדם. הלידה, החיוּת הניתנת על ידי הגשמים, ותחיית המתים. שלושת המפתחות הללו יוצרים חייץ בין האדם לבין א-לוהים, הם מעולם לא נמסרו לידי אדם.
עד שבא אליהו. אליהו פורץ את המחיצות שבין אדם לא-לוהים. הוא נוטל את מפתח הגשמים, ולאחר מכן מבקש גם את מפתח תחיית המתים. בנקודה זו פריצת התחומים כבר הופכת למסוכנת. פריצת התחומים הופכת לטשטוש הפער שבין האדם לא-ל. כאן נוטל ה' בחזרה את מפתח הגשמים - "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר" (א).
מתחילתו ועד סופו יצטייר אליהו כאדם שנתון במרחב שבין האנושי לא-לוהי. שליח א-לוהים שלעתים נדמה שנוטל את תפקידו של א-לוהים. אליהו לא מת, הוא נלקח בסערה. הוא נותר כדמות מרחפת בין שמים לארץ.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
באדיבות אתר 929