"אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה" (תהילים ס"ז, ב)
כי הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור: איזה הדרך יברכנו אלקים אם לא נהיה לחן בעיניו? כי לא יבצר מהמצא בנו אשמת דבר.
והנראה בנוהג שבעולם, כי הנה אם איש אשר לא טוב בעיני המלך ויבקש מאתו ברכה מתת ידו, לא יערב אל לבו לדבר לפניו עד חרש [=יועץ] חכם יבקש לו מאוהבי המלך, יזכירהו לפניו כאשר טוב לב המלך, ובמתק לשונו יתנהו לחן בעיניו. ובהודע הדבר אל האיש ההוא, אז יחרץ לבא אל המלך להתחנן לו יעשה את שאלתו ויצו את ברכתו...
על כן בא דוד ברוח קדשו ויאמר: מה לנו לבקש מי שיהיה לעם מול האלקים? יתננו [אלקים] לחן בעיניו, למען אחרי כן נשא ברכה מאתו יתברך, והלא אלקינו הוא אבינו ובשתים יתחתן בנו, כי הוא בעצמו יהיה הנותן חננו בעיניו ואחרי כן הוא יברכנו, וזהו "אלקים יחננו ויברכנו" (תהילים ס"ז, ב).
אלשיך - ר' משה אלשיך (1507-1600), נולד באדריאנופול, למד אצל ר' יוסף קארו. עלה לארץ והתיישב בצפת, שם היה דיין, פוסק הלכה ועמד בראש שתי ישיבות. נסמך על ידי ר' יוסף קארו. פירושו על התורה נקרא "תורת משה", ומבוסס על דרשות שלו.