אכזבה מהמנהיגות האנושית

פרק י"א סתום הוא. לא נתבררה כוונתו למפרשים החדשים, ואף הקדמונים נחלקו בו. קושי נוסף מהווים שלושת הפסוקים הראשונים. יש הרואים בהם, סיום נבואה על הרועים שבאה בפרק י'. הרועים נתפסים כאן כמלכי האומות המושלים בישראל. הוראה זו של "רועים" לשרי העמים בין אם הכוונה היא למלך אשור ולנבוכדנצר או למלכי סוריה בימי החשמונאים, דומה שהיא יחידה במקרא. הכינוי "רועים" מופיע תמיד ככינוי למנהיגי ישראל ואילו בפרקנו רומז זכריה בכינוי זה למנהיגי-העולם ומתנבא עליהם פורענות. הוראה זו נשנית אף בפרק י', פסוק ג: "על הרועים חרה אפי ועל העתודים אפקוד".

אפשר שרמוזה כאן אותה אידאה שניסח ישעיהו על דבר "אשור שבט אפו" - של ה'. מלכי אומות העולם הופקדו על הנהגת תבל. הם רועים, מנהיגי הצאן, צאן "האדם", אולם הם מעלו בתפקידם ובמקום הנהגת צדק הם הביאו שעבוד, ובמיוחד לישראל, ועל כן עתיד ה' לצאת למלחמה ולהביסם. "קול יללת הרועים" עולה באוזני הנביא "קול שאגת כפירים" כי שֻדדנו (ג).

אולם יש שרואים בשלושת הפסוקים האלה חטיבה נבואית בפני עצמה, שאין לה קשר לא לפסוקים שלפניה ולא לפסוקים שאחריה, אם כי אחריה בפרק י"א פסוקים ד-יז מופיע תיאור אליגורי על שני רועים. ברם, תיאור נבואי זה הוא סתום מאד ולמרות הניסיונות הרבים לפרשו אין הדברים מתיישבים על הלב. מסתבר שכאן בא תיאור הרועים כמנהיגי ישראל שאף הם מעלו בשליחותם ובעטיים באה מהומה לעולם. 

ואפשר שתיאור כפול זה של רועים כמנהיגי העולם ורועים כמנהיגי העם בא כמצע לנבואות החתימה של זכריה בדבר יום ה'. כאילו רוצה לומר מאחר והרועים האנושיים הכזיבו הן במישור האנושי והן במישור הלאומי אין תקנה אלא בשינוי ערכין וכדברי זכריה: "חרב, עורי על רועי ועל גבר עמיתי נאום ה' צבאות, הך את הרועה ותפוצינה הצאן" (י"ג, ז), רק לאחר שידוד המערכות: "והיה ה' למלך על כל הארץ" מחד, ומאידך – "אמרתי עמי הוא והוא יאמר ה' אלקי" (שם, ט).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך "עיונים בפרקי מקרא" ששודרו בקול ישראל