איש הרוח ואיש המעשה

פרשת לך-לך חושפת בפנינו את דמותו של אברהם אבינו על שתי פניה. מצד אחד, מוצאים אנו את אברהם הנביא, הזוכה לגילויים אלוקיים ועמהם הבטחה וכריתת ברית. ומצד שני, נגלה אברהם לעינינו כאיש המעשה, בעל הון עצום, הלוחם במלחמות המלכים ויכול להם.

אותו מישור של חיי המעשה עליו נעה דמותו של אברהם, מגלה לעינינו תהליך של התקדמות והתפתחות. אברהם מגיע לארץ כנען כגר, מטופל באשה ובקרובי משפחה, נע ונד במרחביה. שכם, אלון מורה, בית אל, הנגב. אך מגיע רעב לארץ וכבר נאלץ אברהם לארוז את מיטלטליו ולרדת למצרים. מאוחר יותר אנו מגלים אותו כבר כבעל רכוש: "צאן ובקר, וחמורים ועבדים ושפחות, ואתונות וגמלים" (י"ב, טז). הוא מתעמת עם פרעה - ויכול לו. מכאן ואילך חלה עליה במעמדו: "ואברם כבד מאד, במקנה בכסף ובזהב" (י"ג, ב). בעימות עם לוט בן אחיו מופיע הוא כשווה-ערך, "כי אנשים אחים אנחנו" (י"ג, ח). עובר שלב נוסף ואברהם נגלה לעינינו כשליט ומנצח, המושל על ארבעה מלכים (י"ד).

אכן, התבססותו הגשמית, שביטויה בכסף ובמעמד חברתי, לא עימעמה אצל אברהם את דרגתו הרוחנית. בכל אחד משלבי התקדמותו בעולם המעשה התורה מתארת לנו את פעילותו הרוחנית המקבילה. אברהם בונה מזבח לה' הנראה אליו (י"ב, ז), שב אליו וקורא בשם ה' (י"ג, ד), בונה מזבח נוסף (י"ג, יח), ומעלה שם שמים על שפתותיהם של כהני האומות (י"ד, יט).

מידת החסד של אברהם מתפשטת ומתפרשת על פני שני התחומים. בשטח המעשי, בעולם הגשמי, ולצד זה - בעולם הרוחני, של עבודת ה' ויראתו. אברהם מחדיר את שם ה' לתוך העולם הגשמי, ולכל אשר יגיע - קורא בקול גדול בשם ה'. וכל זאת, בדרך של השפעה מתוך ענווה וצניעות, ללא ציפיה לרווח אישי. "הרמתי ידי אל ה' אל עליון, קנה שמים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל, ואם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר אני העשרתי את אברם" (י"ד, כב-כג).

מעשה אבות זה - אך ראוי הוא שיהא סימן לבניהם.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון