ביתו של יתרו תרם לבניין אישיותו של משה והעניק לה את הפן הדתי שבה. תרומה זו הכשירה את משה להיות רגיש למראות שאינם טבעיים, לחפש אחר הא-ל, ולהימשך אל מקום שכינתו.

 

על רבים ממנהיגי ישראל אין המקרא מבאר מדוע בחר בהם ה', ואין ידוע לנו דבר על אודותיהם קודם בחירתם. לעומת זאת, התורה מאריכה בתיאור הקורות את משה רבנו קודם שפנה אליו הקב"ה. רבות נכתב על הזיקה הלאומית והזיקה המוסרית הבאים לידי ביטוי בפרק ב'. בעיוננו נבקש לבחון פן מהותי אחר שהתגבש אצל משה עוד לפני בחירת ה' בו: אישיותו הדתית.

תחילה יש לעמוד על עצם הגעתו של משה להר הא-לוהים בחורב. אין ספק שמשה עשה דרך ארוכה עד שהגיע לשם. מדוע הרחיק משה לכת עד כדי כך? נראה שמשיכתו הטבעית אל "ההר הזה" (יב) הייתה ביטוי לכמיהתו ולזיקתו לא-ל ולמקום המייצג את השראת שכינתו.

משה נתקל במראה המופלא של הסנה הבוער באש ואיננו אֻכָּל, ותגובתו: "אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה..." (ג) - עינו הבוחנת וליבו הרגיש מביאים אותו להבנה שלפניו 'מראה גדול', החורג מסדרי הטבע. 

כיצד התפתחה אצל משה נטייתו הדתית?
פרק ב' מספר כי משה גדל בשלושה בתים: בית הוריו, ביתה של בת פרעה וביתו של רעואל. ומתברר שבכל אחד מן הבתים הללו קיבל משה ערך המתבטא בהמשך הסיפור - בבית הוריו ינק את הזיקה הלאומית לאחיו בני ישראל. בביתה של בת פרעה למד משה כי יש לנהוג במוסריות.

רעואל מוצג בתורה הן כאישיות מוסרית, והן כאישיות דתית, שהרי הוא כוהן מדין. בהמשך תתגלה מעלתו הרוחנית הגבוהה כשילמד מנסי יציאת מצרים על גדולתו של הקב"ה. ולא בכדי דרשו חז"ל: "יתרו שהיה יודע, שחזר על כל בתי עבודת כוכבים שבעולם ולא מצא בהם ממש, ואחר כך בא ונתגייר, לזה נאה לומר: 'עתה ידעתי'" (דברים רבה פרשה א ה). יתרו היה עסוק כל חייו בחיפוש רוחני, עד שהגיע לקב"ה. מסתבר אפוא, שכשם שהבתים הקודמים שגדל בהם נתנו למשה רגישות לאומית ומוסרית, תרם גם ביתו של יתרו לבניין אישיותו, והעניק לה את הפן הדתי שבה. תרומה זו הכשירה את משה להיות רגיש למראות שאינם טבעיים, לחפש אחר הא-ל, ולהימשך אל מקום שכינתו.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון