על פי המדרש, יעקב רואה את העגלות ונזכר בלימוד המשותף שהיה לו ולבנו יוסף קודם צאתו לבקר את אחיו. מהי חשיבותו של הלימוד מאב לבן? האם בזמן שיש מסגרות לימודיות כלליות אין הכרח ללימוד זה?
"וירא את העגלות... ותחי רוח יעקב אביהם" - על פי המדרש, יעקב נזכר בבן שחינך ולימד וזה מה שהחיה את רוחו.
נראה שיש באמת חשיבות קיומית רבה לכך שאב ילמד את בנו. אמנם הגמרא בבבא בתרא (כא ע"א) אומרת שיהושע בן גמלא זכור לטוב על כך שהקים רשת מוסדות חינוך שבה למדו תינוקות מגיל צעיר. אך כבר הסביר הרב הוטנר זצ"ל שכל זה רק בדיעבד, שלא כל האבות הצליחו ללמד את בנם תורה, ולא לכל הבנים היה אב שילמד אותם. לכתחילה צריך כל אב ללמד בעצמו את בנו. לענין זה חשיבות כפולה:
א. מבחינה קיומית- כשהבן לא ילמד בביתו אלא רק בבית הספר או בישיבה, יווצר אצלו נתק בין הצד הלימודי והרוחני לצד הקיומי הפיזי. הבית יצטמצם מבחינתו לאוכל, שינה ודברים קיומיים אחרים, והלימוד יצטייר אצלו כעיסוק נוסף שתופס חלק מהיום ולא כמשהו הכרוך בהגדרת קיומו.
ב. מבחינת הקשר בין האב לנו - הפס' אומר "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו" (ל"ז, ג) - אהבתו הרבה של יעקב לבנו נבעה גם מזה שלימד אותו תורה. כשאב מלמד את בנו, נוצר ביניהם קשר עמוק. הגמרא בסוטה לו ע"ב אומרת שיוסף עמד לשכב עם אשת פוטיפר אלא שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו. אין הכוונה שנזכר במה שלימדו אביו, אלא שנזכר ביעקב עצמו ובקשר שהיה ביניהם. יוסף הרגיש קירבה לאביו, עד כדי כך שלא יכול היה לבוא על אשת פוטיפר.
כל עניינה של המסורת הוא מסירת התורה מאב לבנו. התורה מועברת מאב לבן וזה יוצר קשר פנימי ביניהם. הגמ' בקידושין ל' ע"א מדגישה את העניין הזה ביתר שאת: "כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני". אצל יעקב לא היתה ברירה - לא היו מוסדות חינוך ורק יעקב יכול היה ללמד את בנו. אולם כפי שכבר אמרנו יש בכך עניין מהותי גם כשיש אפשרות אחרת. גם בימינו כשיש רשת של מוסדות חינוך יש חשיבות מרובה בכך שאב ילמד את בנו.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון