"אין שלטון ביום המוות" (ח) אומר קהלת. מדרש על דוד המלך ועל יעקב אבינו מבהיר את כוונת הפסוק.

 

"והמלך דוד זקן בא בימים" (מלכים א א', א) כך פותח פרק א' של ספר מלכים. הפרק השני פותח "ויקרבו ימי דוד למות" (שם ב', א). בפרק הראשון מכונה דוד 'מלך', בפרק השני - סתם דוד.

ההבדל שבין התואר שזוכה לו דוד הזקן, לתואר שזוכה לו דוד הנוטה למות, מעורר הרהור מדרשי על המוות:

""אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת" (קהלת ח', ח)…
ואף דוד כתיב בו - "והמלך דוד זקן" (מלכים א א', א), וכיון שנטה למות מה כתיב בו? 'ויקרבו ימי המלך דוד' - אין כתיב כאן, אלא "ויקרבו ימי דוד" (שם ב', א), ואף יעקב כיון שנטה למות התחיל משפיל עצמו לפני יוסף ואמר לו: "אם נא מצאתי חן בעיניך" (בראשית מ"ז, כט) - אימתי? כשקרב למיתה. שנאמר "ויקרבו ימי ישראל למות" (שם)" (בראשית רבה פרשה צו).

"אין שלטון ביום המוות" - אומר הפסוק בקהלת והמדרש בעקבותיו. דוד לפני מותו כבר לא היה אותו שליט כל יכול, יעקב לפני מותו נאלץ להשפיל את עצמו לפני בנו יוסף.

כוח השלטון הוא תוצר של החיוניות שבאדם. אין דמות תנכית שמעיין החיים פיכה בה בעוז כמו דוד המלך, האדמוני שפרץ לחיינו בסערה בספר שמואל. המלך החזק, המרקד, הססגוני הזה עזב אותנו בקול רפה, נטול חיות, נטול אדמוניות. זקן, חלש וחיוור. והותיר אותנו עם הרהורים על החיים ועל המוות.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929