אישה שילדה מוסיפה חיים לעולם. איזה מקום יש לטומאת יולדת ומדוע שתביא חטאת לכפרה והלוא הביאה ברכה לעולם? דומה שכל תהליך לידה מלווה בצער וייסורים והם המקור לטומאה.
פרקנו פותח בהלכה מיוחדת ואולי אף מוזרה במקצת: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר, וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים" (ב).
ככלל, הטומאה קשורה בעבותות עבים למוות. בניגוד לדתות אחרות, שראו במוות סמל של קדושה, רוחניות וטהרה, היהדות סברה כי הוא מקור כל הרע והוא נקודת התורפה של העולם החומרי המוגבל. הטהרה מתחברת אצלנו תמיד לחיים, למקור מים חיים. הטמא צריך לטבול במקווה מים כדי לחזור ולהיטהר. וכך אומר הפסוק: "וזרקתי עליכם מים טהורים" (יחזקאל ל"ו, כה). אם כך, היולדת הייתה צריכה לקבל את פרס הטהרה, בהיותה מביאה חיים לעולם, ולא להיות טמאה שבעה ימים, ממש כמו מי שנגע במת! הדבר אומר דרשני.
בתורה נאמר עוד, כי כל יולדת צריכה להביא קרבן חטאת בתום תקופת טומאתה. גם הלכה זו נראית מוזרה ביותר. בדרך כלל אדם חייב להביא קרבן חטאת כשעבר עבירות שעקרונית, אם נעשו במזיד, העובר אותן חייב מיתה בידי שמים; אבל כאן מדובר באישה שלא רק שלא חטאה, אלא עשתה את ההפך הגמור. מתוך מאמץ וסבל נשאה ברחמה את העובר במשך תשעה חודשים, ואחר כך סבלה את צער הלידה; בכך עזרה לקיים את מצוות פרייה ורבייה, ולהרבות חיים בעולם. ועכשיו היא נדרשת להביא קרבן חטאת?! מדוע? לשם מה? מה רעה עשתה שבגללה מושת עליה קרבן זה?
הבאת ילד לעולם אינה סיבה לטומאה. להפך, תוספת חיים ותוספת שמחה בעולם מרבות בו טהרה. אבל התורה ידעה לזהות כי לכל תהליך של לידה נלווה רגש קשה ומר של חולשה ותסכול, ובעיקר של כאב. אין לידה אינסטנט. מדובר בתהליך ארוך ומייגע ולפעמים אף מתסכל. לייאוש הזה ולחולשה הזאת אנו קוראים טומאה. אנו זקוקים להרבה כוח כדי לראות מהמקום שבו היולדת יושבת על המשבר כיצד ילד חדש נולד ומביא איתו ברכה מרובה. בדרך יש הרבה דם והרבה דמעות של כאב.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשה בקטנה' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר