אין די באהבה

דני, גיבור 'הדגול' של חיים פוטוק, הוא בנו הגאון של אדמו"ר מיוחד, רבה של קהילה חסידית שמרנית מאד בארצות הברית. אביו של דני, האדמו"ר, מגדל אותו בשתיקה. הוא אינו מדבר עם בנו לעולם. מטרת השתיקה האכזרית, האלימה הזו, להכשיר את הבן לָרֶשֶׁת את תפקידו בבוא העת. לשם כך על הבן להבין לעומקם את ייסורי העולם, לחוות צער ובדידות שנמצאים מעבר למילים, בתוך השתיקה הגדולה. מעשהו האכזרי של האב נעשה באהבה, ומתוך תודעת שליחות עמוקה. בסופו של דבר גם אם לא מילא את התפקיד שביקש להכשירו אליו, הפך האב את בנו לאדם מיוחד במינו.

המעבר שעושה הושע בפרק בין אהבת הורה לילדו, לשאגתו המפחידה של האריה הוא מעבר קשה וכמעט לא נתפס. "כי נער ישראל ואוהבהו" (א), הוא אומר בראשיתו, "וממצרים קראתי לבני". 'קראתי לבני', בפשטות של הורה המשרבב ראש מחלון לקרוא לילדו לאכול ארוחת ערב. כמה שונה הקריאה הזו משאגת הארי הגורר אחריו את צאן מרעיתו בכוח האימה. "כי הוא ישאג, ויחרדו בנים מיָּם" (י).

אלוהיכם כאריה משול, אמר פעם הקיסר לר' יהושע בן חנניה (חולין נט ב), אני רוצה לראות אותו! הקיסר שמעריץ כוח, מתלהב מהאפשרות לראות אריה גדול במיוחד, התלהבותו דועכת מיד אחרי מפגש עם הנזק שמחוללות שאגותיו.

אין די באהבה, אומר הפרק. א-לוהים הוא מלך העולם, והתפקיד מחייב. כדי לנהל אותו צריך לפעמים להתאכזר, לשאוג, להמטיר אש. "כי אנוכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה" אמר הנביא בעבר (ה', יד). "ה' מציון ישאג ומירושלים יתן קולו" יאמר עמוס (א', ב) בספר הבא, "ואבלו נאות הרועים, ויבש ראש הכרמל" (שם). יש ושאגת האריה שורפת כשאגת הדרקון יורק האש. כמהפכת סדום ועמורה. "אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה, אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם" מצטער האב-האריה במסתרים; "נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי, יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי" (ח).

באדיבות אתר 929