איך נכון להתייחס לציוויים ואזהרות?

"מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא׃ אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמוֹר וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים׃ אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ אַל תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע כִּי כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂה׃ בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה׃ שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם׃ כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו" (קהלת ח', א -ו)

הרחב דבר במדבר פרק ח פס' א

הביאור בזה הוא כי שלמה הזהיר את העם, פעם בכח חכמתו פעם בכח מלכותו, ואמר ההבדל שבין אזהרות הללו:

"מי כהחכם" - כשהנני מזהיר בכח החכמה, אין השומע נזהר כל כך כמו החכם עצמו שמבין כמה נחוץ הוא.
"ומי יודע פשר דבר" - וכן להיפך שהדבר אינו נחוץ כל כך, מי יודע שהעצה אינו רותחת אלא כמו פושרין? רק החכם עצמו. אבל השומע אינו יודע לחלק בין עצה לעצה ונזהר בשניהם בשוה.

ואמר כלל וסימן שידעו שומעי עצת והזהרת החכם איך היא: 
"חכמת אדם תאיר פניו" - בשעה שמדבר בחכמה פניו מאירות ואז יש לחוש לדבריו,
מה שאין כן "ועוז" - בשעה שמדבר מתוך כעס וכדומה מטבעי הגוף שעזים הם על כשרון הדעת, אז "פניו ישנא" - שעל פניו ניכר איזה מדה מתגברת עליו בשעה זו, ואם כן אין לחוש לדבריו כל כך.
אבל כל זה כשהוא בא בכח החכמה.

אבל "אני פי מלך" כשאני שלמה בא בכח המלוכה, אז "שמור" בלי שום נפקא מינה וחקירה... 
ופירש עוד קהלת דאזהרת מלך "אל תבהל מפניו תלך" - אולי פני הכעס של המלך וכדומה תלך ויהיה מתחרט על צוויו. 
ו"אל תעמוד בדבר רע" - פירוש כשמצוה המלך לעשות רע אל תחוש לזה, "כי כל אשר יחפוץ יעשה".
ואמר עוד קהלת "באשר דבר מלך שלטון" - פירוש לא תחשוב בהמרותך על דבר מלך, כי אינך מורד במלך עצמו, לא כן הדבר, כי דבר מלך הוא השלטון על כן "מי יאמר לו מה תעשה" - בכחו לעשות בדבריו כרצונו.
"שומר מצוה וגו'" - כשאתה תשמור פקודת המצוה, "לא ידע דבר רע" - לא יענש בשום אופן אפילו בעשותו דבר רע, כי כך הוא מצווה ועושה.

אבל "ועת ומשפט ידע לב חכם" - החכם המצוה עליו לדעת השעה לפי העת ולפי הענין, "כי לכל חפץ יש עת ומשפט" - פירוש אף על פי שאין השכל גוזר כן מכל מקום יש עתים ומשפטים שההכרח לדלג על העצה והחכמה, ועוד טעמים מפרש והולך.

למדנו שיש ליזהר הרבה בדבור הבא בכח מלוכה ולא לחקור אם היא צודקת,
ומכל שכן בדבור אלהים אפילו לשעה,
ומכל שכן בשבועת אלהים שהוא התורה הנצחית וגבוה מכל דבר. 

הנצי"ב - רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, חי בין השנים 1817-1893. עמד בראש ישיבת וולוז'ין שברוסיה. כתב ספרים במקצועות התורה השונים: פירוש לש"ס בשם 'מרומי שדה'; חיבור 'העמק שאלה' על ספר השאילתות של רב אחאי גאון; פירוש 'העמק דבר' לתורה; שאלות ותשובות 'משיב דבר' ועוד. הנצי"ב אף סייע באופן פעיל לתנועת חובבי ציון, אשר עסקה בעלייה וביישוב ארץ ישראל השוממה.