איך מתנהל שלטון במשבר כלכלי?

"וַתִּרְעַב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּצְעַק הָעָם אֶל-פַּרְעֹה לַלָּחֶם..." (נה).

שבע שנות השבע תמו, והרעב התחיל לתת את אותותיו בארץ. במקום לומר לעם 'אם אין לחם אכלו עוגות', פרעה מפנה את העם אל יוסף, הפותח את האוצרות שצבר השלטון במשך שנות השבע.
לאורך כל שנות השפע הנהיג יוסף מדיניות שהתכוננה למשבר הכלכלי העומד בפתח וממתין. האם יוסף ראה לנגד עיניו את טובת פרעה, המנצל את שעת הכושר על מנת להעצים את כוחו, או שמא מתערב יוסף במהלכים הכלכליים, על מנת לחלץ את העם משנות המשבר הקשות?
הרמב"ן באופן עקבי מצדד בהצעה השנייה. כך למשל, בפרשת מקץ כותב הרמב"ן:
"ויקבץ את כל אוכל" (מח) - "שקבץ את הכל אל תחת ידו, והוא נתן להם ממנו בכל שנה כדי פרנסתם שלא יבזבזוהו... ומפני שאמר ויקבצו את כל אכל... יורה שקיבצו כל הנאכל לאדם, בר ולחם ומזון, אפילו תאנים וצימוקים וכיוצא בהן... והיה כל האוכל למשמרת לצורך שני הרעב, שיקחו ממנו כדי חייתם, והנשאר בבר קיים באוצרות".
על פי הפירוש של הרמב"ן, פעל יוסף על מנת להגן על העם מפני הבזבוז, ואסף את כל סוגי המאכל על מנת שייקח העם למחייתו. 

גישה זו מתאימה להשקפה הקיינסיאנית העומדת בבסיס רעיון מדינת הרווחה. קיינס, כלכלן בריטי, הניח בספרו “התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף" (1935) את התשתית הרעיונית למדיניות של התערבות ערה של הממשלה בפעילות הכלכלית של המשק בשעות משבר. על פי רעיונות אלו, המדינה אחראית באופן ישיר לרווחת אזרחיה. אלה זכאים לקבל חינוך חינם, ביטוח בריאות ממלכתי, ליהנות ממדיניות שתבטיח אפשרויות תעסוקה ועוד.

באדיבות עמותת 'יסודות' - המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, במכללה האקדמית הרצוג